״על כמה בתים״- ספרה הנפלא של מיכל דינור

״על כמה בתים״ הוא ספרה הראשון של מיכל דינור.(הוצאת שתיים. בעריכת מירי רוזובסקי.)

אני מציינת את העובדה הזו בהשתאות! הוא כל כך טוב. אני מחכה כבר לקרוא עוד ספרים של מיכל דינור. הגעגוע הוא מוטיב חזק בספר, אבל לא רק הדמויות מתגעגעות, גם אני בשעות שלא קראתי התגעגעתי אליהן. וגם עכשיו. מייד אפרט כמובן, אבל קודם:

מעט על העלילה של ״על כמה בתים״ ללא ספויילר

שלומית עזבה את ביתה וחיה בארצות הברית כעשרים שנה. היא ניתקה כל קשר איתם כמעט. 

היא נשואה לרופא אמריקאי מצליח, הוא מאמין לסיפוריה על ילדות מאושרת ומשפחה חמה ועוטפת. היא עצמה קברה את האמת עמוק בתוכה. 

כשהיא מקבלת מאחותה הבכורה שיחת טלפון ומתבשרת על מות אביה, היא מגיעה לארץ להלוויה ולשבעה. 

כל החומות שבנתה בתוכה מתמוטטות בזו אחר זו. הזיכרונות מציפים אותה וכל מה שניסתה לבנות מתפרק. 

מעבר לכך קשה לי לפרט מבלי ספויילר, כמו גם העובדה שהסוף של הספר הוא בחירה אמיצה של הסופרת.

על הכתיבה של מיכל דינור

במקום לתאר אתן לכם כמה טעימות. 

"ריאה חומה של חול יבש מרושתת בחבלי כביסה וכמה כיסאות פלסטיק,

 שאי אפשר לשבת עליהם בשעה זו של שמש לוהטת" 

"הגן הציבורי והשביל הארוך שעבר מימין לבתים נותרו גם הם, אך מתקני הגן חודשו. 

לא היה זכר לנדנדות העבות, בעלות מושב המתכת הלוהט בחום, 

למגלשה הצהובה הענקית שחיבוריה רופפים, למגלשה הקטנה לפעוטות הספוגה בריח של שתן,

 וכן לא לחול שהקיף אותן, שהיה פעם מזור לדאגותיי ולבדידותי, כשידיי הקטנות חפרו בתוכו מחילות של תקווה."

"שאלתי את אתי למה היא חושבת שאמא כל כך לא אוהבת אותו,

 ואתי אמרה שזה בגלל שהוא שמח מדי, "כאילו העצב נדבק לכולם חוץ מאליו, כאילו כולם מזיעים בקיץ, ורק הוא יש לו מאוורר מעל הראש, והבֵּית שחי שלו לא מסריח."

״ לפעמים אני מצליחה להתגעגע אליה, מין געגוע מוזר כזה, 

מלוכלך במילים של אנשים מסביב שמטשטשים את דמותה, עד שהיא שוב נעלמת." 

 

והאמינו לי- יכולתי לצטט עוד פנינים רבות. 

הדמויות של ״על כמה בתים״

 

מיכל דינור בנתה גלריה שלמה של דמויות.  כולן עגולות, כולן נכנסות עמוק ללב. 

את כולן הצלחתי לראות ואפילו לשמוע.

היא הצליחה ליצור אבחנה מדויקת  אפילו בין הקול המספר של שלומית הילדה, לזה של שלומית האישה. אני ממש יכולה לדמיין את הסדרה שתתבסס על הספר הזה. 

על מה הספר ״על כמה בתים״?

 

ראשית כמו ששמו מרמז, על כמה בתים שיש לאדם, על שייכות, זהויות וניכור. 

חיפוש אחרי בית ובו זמנית בריחה ממנו,

על ילדים הוריים, העברה בין דורית וקונסטלציה משפחתית.

על האופן בו חברה שופטת אנשים, בעיקר מתמודדי נפש.

 

אל תתבלבלו- כל זה לא הופך אותו לדחוס ולא משאיר את הקורא עם המועקה.

להיפך, קראתי אותו בשקיקה והנאה. בזכות הכתיבה של מיכל דינור.

הדמויות המרתקות ונוגעות ללב וההומור שהיא משלבת בעדינות. 

מיכל דינור מביטה על הדמויות בחמלה ואהבה, וכך גם אני כקוראת.