״פראי היום״ ענבל אשל כהנסקי

״פראי היום״ הוא ספרה הראשון של המשוררת ענבל אשל כהנסקי.

הוא יצא לראשונה בשנת 2009 בהוצאת כרמל. אחריו הוציאה שני שירה נוספים ״סמאל אהובי״ ו״שואגת בלולאת אינסוף״ שניהם בהוצאת פרדס.

לאחרונה הוציאה מחדש את ספרה הראשון, הפעם בהוצאת פרדס.

מתוך הספר בחרתי שיר לסופשבוע זה.

לפני שאציג בפניכם את השיר, אספר לכם שבכריכה האחורית מצויין שענבל היא בין היתר ״אמנית פלסטית בהתהוות״

איזו מילה יפה וצנועה זו התהוות. נכון?

מעבר לענווה שיש בה, היא משקפת תהליך שבו בעצם כולנו נמצאים. כל יום ואולי כל שעה אנחנו מתהווים מחדש. לפעמים, אנחנו גם מודעים לכך:)

ועוד באותו עניין, את הכריכה, שתמונתה מופיעה כאן למעלה צילמה ענבל אשל כהנסקי עצמה.

התצלום כמו השירים משדר חיים, סערה, חושניות ומתאים גם לשם הספר ״פראי היום״

השיר שבחרתי הוא לא קל ויחד עם זאת יש בו גם אופטימיות.

הליכה

״1.

בְּבֵיתִי אֲנִי
מֻלְבֶּשֶׁת חֲלוּפִי הַאֲשָׁמוֹת אַרְסִיִּים
מֻלְבֶּשֶׁת בָּהֶם כְּמוֹ בַּחֲלִיפַת צְלִילָה הֲדוּקָה וַאֲטוּמָה
לְמַגַּע אֲוִיר רְווּי טַל וְאוֹרוֹת.

2.
רַק כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם מְבַצְבְּצוֹת, חוֹצוֹת אֶת הַמִּפְתָּן
וְעוֹזְבוֹת אֶת הַבַּיִת אֵל מָקוֹם חָדָשׁ

כַּפּוֹת רַגְלַי צוֹעֲדוֹת
עַל אָבְנֵי מִדְרָכָה נְקִיּוֹת,
עַל דֶּשֶׁא יָרֹק וְרָטֹב,
עַל מִרְצָפוֹת קְרִירוֹת וְזוֹהֲרוֹת
שֶׁל מָקוֹם.

בְּקָרוֹב אֶפְשֹׁט אֶת חֲלִיפַת הַצְּלִילָה״

בבית הראשון התחושה היא של מחנק ופסיביות.

הדוברת מולבשת. לא לובשת או אפילו לבושה, אלא מולבשת. קורבן פסיבי לחלוטין.

חליפת צלילה, שיכולה להיות בהקשרים אחרים הזמנה להרפתקאה משמחת, או לכל הפחות חליפת מגן היא כאן אטומה, מונעת כל אפשרות לנשום או אפילו לגעת באוויר.

רגע, אל ייאוש, הנה מגיע הבית השני ובו כפות הרגליים מבצבצות.

מהן תגיע התקווה ותבוא התזוזה אל השינוי.

הן חוצות את המפתן, הן אלו שעוזבות אל מקום חדש.

כאילו ללא החלטה, משהו פיזי לחלוטין שהגוף בחר לטובת הנפש, לקח אותה אל מקום בו הדשא ירוק ורטוב, והרעננות וחיוניות מורגשת בכל מילה בבית השלישי.

ואז מגיעה השורה האחרונה , בקרוב היא תפשוט את החליפה. כלומר כרגע היא עדיין כלואה בתוכה.

עצוב? כן. אופטימי? גם.

סופשבוע אופטימי לכולם