כבר הרבה מאד זמן שאני לא מצליחה לקרוא ספרות מתורגמת.
ספרות ישראלית מדברת אלי ואיתי הרבה יותר.
השיעור השנוא עלי בבית הספר היה כימיה.
ובכל זאת ״שיעורים בכימיה״ , מאת בוני גרמוס (הוצאת תכלת. תרגום- הדסה הנדלר.) גרם לי להנאה צרופה.
מעט על העלילה של ״שיעורים בכימיה״ ללא ספוילר
הסיפור מתרחש בארצות הברית בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת.
אליזבט זוט היא כימאית.
בפעם הראשונה שהיא וקלווין אונס נפגשו הוא כינה אותה בטעות ״מזכירה״וגירש אותה מהמעבדה שלו.
בפעם השניה שנפגשו הוא הקיא עליה.
כך לא מתחיל סיפור אהבה שגרתי. כך החל הסיפור שלהם.
ברגע אחד זוט מאבדת את האהבה והעתיד שלה. הכל בגלל שהיא אישה בשנים ההן.
אליזבט זוט לא מוותרת בקלות. או בכלל.
היא מקבלת הצעה להנחות תכנית בישול בערוץ טלוויזיה אזוטרי.
למרות ההשפלה עבורה היא מסכימה ומהר מאד מתברר שזו לא עוד תכנית בישול לעקרות בית.
אליזבט מתייחסת לבישול כמו אל כימיה.
וכימיה היא עבורה דרך להבין את החיים.
התכנית שלה הופכת לתכנית על החיים, להעצמה, וזוכה להצלחה ענקית.
ואז שוב קורה משהו.
״שיעורים בכימיה״ הוא ספר על מדע מול דת, על ההבדל בין דת לאמונה
על מעמד הנשים ואחוות נשים
הוא מעלה שאלות פילוסופיות כמו מה שהופך אדם למי שהוא.
בוני גרמוס כתבה ספר רווי חוכמה, הומור, ואהבה.
לסיום הנה כמה ציטוטים שאהבתי
״זה שאנחנו נולדים למשפחות לא בהכרח אומר שאנחנו שייכים להן.״
״כשאדם גדל על תפריט קבוע של עצב, קשה לו לדמיין שאנשים אחרים קיבלו מנה גדולה אף יותר.״
״כמו רוב האנשים הטיפשים, מר סלואן לא היה נבון דיו לדעת עד כמה הוא טיפש.״
