ההיכרות הראשונה שלי עם ספריו של ז׳ורז׳ סימנון, היתה כשקראתי שניים מסדרת ״פקד מגרה״, ונהניתי מהם. במיוחד מ״מגרה טומן מלכודת״
לאחרונה קראתי שני ספרים שלו, אשר אינם מהסדרה המדוברת, תוך כדי קריאת הראשון הבנתי שאני קוראת אותו מתוך ציפייה לתבנית מסויימת, ציפייה שלא התקיימה, מרגע ששיחררתי את הציפייה הזו והבנתי שמדובר בספרים שונים מ״פקד מגרה״ התחלתי להנות ולגלות את הסגנון הייחודי ל סימנון.
ראשית אציג לכם בפניכם את הספרים: ״האיש שצפה ברכבות״ ו״מדרגות הברזל״
כל אחד מהספרים מכיל בתוכו שני סיפורים.
מעט על העלילות ללא ספוילר:
״האיש שצפה ברכבות״
קייס פופינחה הוא הולנדי, אשר מבצע סדרת פשעים מתוך המניע המפתיע – נמאס לו להיות אדם משעמם.
לאחר הפשע הראשון הוא נמלט מאמסטרדם לפריז, כשהוא משאיר מאחור את משפחתו וכל מה שהפך אותו בעיני עצמו וסביבתו למשעמם וצפוי.
האווירה בספר מזכירה משחק שחמט, צעדים איטיים ושקולים, משחקי מחשבה טקטיים הם המניעים את העלילה, סימנון לא מתעכב על פרטים מסביב, מאחר ועיקר העלילה מתרחש בראש הדמות.
״האיש הקטן מארחנגלסק״
גם הדמות הראשית בסיפור הזה,מוכר הספרים ז׳ואנס מילק, הוא אדם צפוי שחי חיי שגרה נינוחים, עד לרגע שאשתו נעלמת.
כשהוא נשאל לראשונה היכן אשתו, הוא ממציא, מתוך המבוכה על העלמה שקר שהולך ומסתבך ומסבך אותו והופך אותו לחשוד ברצח.
״מדרגות הברזל״
אטיין ולואיז הם זוג נשוי, היא מבוגרת ממנו בשש שנים, הם נשואים כ15 שנה, ללא ילדים.
יום אחד הוא מתחיל לחשוד שהיא מרעילה אותו.
מה יעשה? אם הוא טועה, יאבד אותה, ואם הוא צודק?
כדי לדעת את התשובה תצטרכו לקרוא את הספר.
גם בסיפור הזה חלק גדול מהעלילה מתרחש בראשו של הגיבור, אך יש יותר התרחשות חיצונית מאשר בסיפור הקודם.
״אלמונים בבית״
הסיפור הזה כבר חוזר יותר לתבנית המוכרת של פתרון תעלומה.
העלילה נפתחת כאשר עורך הדין לורסה, אדם אשר רוב הזמן הוא שתוי מגלה גופה בביתו, בו מתגוררים הוא ובתו.
מי המת? ומי רצח אותו? ואיך זה קשור לבתו ולדמויות נוספות בחייו?
את זאת כמובן לא אגלה לכם.
אחרי שקראתי את ארבעת הסיפורים הנה כמה מאפיינים שגיליתי בכתיבתו של סימנון:
התיאורים של סימנון לפרטים הרלבנטיים כל כך מדוייקים, עד שזה נדמה כתמונה מסרט, והאווירה מוחשית ממש.
יחד עם זאת, כאמור, סימנון אינו מנדב פרטים ותיאורים אשר אינם קשורים ישירות לעלילה, וכך ההתרחשות דומה פחות לחיים האמיתיים ויותר לסרט קולנוע איטי.
הדמויות הראשיות הן הטיפוס של "אנטי גיבור" ובזה עוצמתן
ניתן ללמוד רבות מסימנון על התקופה בה מתרחשים ספריו( החל משנות השלושים של המאה העשרים) כך למשל, לזוג אטיין ולואיז, יש משרתת וטבחית, למרות שהיא בעלת חנות למכשירי כתיבה והוא סוכן נוסע המשווק את סחורת החנות. מהקריאה של ספריו וספרים נוספים המתרחשים באותה תקופה
נדמה לי שחוץ מאשר למשרתים עצמם, לכל שאר האנשים היו משרתים.
והנה דוגמא נוספת למה שאפשר ללמוד על המעמדות החברתיים , ועל חיי המשפחה דרך קריאה בסיפור ״אלמונים בבית״:
״הוא אהב!כלומר, די היה בזה!הוא אהב בתוכו, בעומק לבו! לשם מה איפה להראות את זה, להפגים הפגנות נלעגות פחות או יותר?
הוא היה נושק לאשתו, מסתגר בחדר העבודה שלו ונפגש אתה בארוחות״
״העיר היתה מסוגרת כמערכת קוביות:בית המשפט-, מטה המשטרה, העירייה והכנסייה! השופטים ועורכי הדין! הבורגנות הגדולה,ולמטה ממנה אנשים לא -מוכרים, ההולכים בבוקר למשרד או לחנות, ואחריהם, החנוונים המעלים ברוב שאון את תריסיהם עם שחר…״
גם השפה משקפת תקופה, וזה המקום לציין כי את שני הספרים תרגם מצרפתית הסופר יהושוע קנז, וכך למשל הוא משתמש במילים כמו אנפילות, או מסכרת.
הספרים של סימנון מאתגרים, בגלל הקצב האיטי, התקופה והמינימליזם המכוון.
תפיסת העולם שעולה מספריו היא אפלולית ועצובה. כך למשל ב״מדרגות הברזל״ נכתב: ״תמיד היה בודד, ואנשים נזהרים מבודדים, מבלי להתעניין בסיבת בדידותם״ ברגע הראשון היכה בי המשפט בחמיצותו, אבל אחר כך הרהרתי- אולי יש בזה משהו?
ולעיתים זו גדולתו של כותב, לגרום לקורא להרהר בצורה חדשה.
