שולי מלכה מתארת בהומור וחמימות את המצב שאנחנו מכירים כהורים- יש מציאות ויש דמיון בו הילד חי והוא ממשי לא פחות מהמציאות
בעוד כמה שעות הילדים שלי מסיימים ללמוד בחטיבה. רגע, משהו לא הגיוני במשפט הזה. הילדים שלי? מסיימים כיתה ט? כבר?? מה קורה פה?? עוצמת לרגע
בחצות וחצי הרגשתי את השינה מגיעה, פיהוקים בשרשרת ועיניים שנעצמות הן סימן שהיא מגיעה נכון? מייד סגרתי את האייפד עצמתי את העיניים ו- לקראת שתיים
״עזבי כל מה שאת קוראת עכשיו וקחי את ״מכתוב״ חוויה של עושר ועונג צרוף״ כך סימסתי לחברתי כשעזבתי לרגע את הספר. יש כל כך הרבה
״אוצר מילים״ הבית לאוהבי המילה הכתובה
