״אחותו של צייד המכשפות״ , ספרה של בת׳ אנדרדאון, לקח אותי למסע בתקופה אפלה, שאף פעם לא באמת התעכבתי ללמוד עליה, תקופת צייד המכשפות באנגליה בין המאה החמש עשרה למאה השבע עשרה. ( הסיפור עצמו מתרחש ב1645). לכאורה, מסע פשוט בתקופה שעברה וחלפה. למעשה, סיפור מעורר מחשבה שחלקה הודיה על
מתחילה להתהוות כאן מסורת. מפגשים עם יוצרים, עם מילים, בני אדם ומה שביניהם, אצלי בסלון הבית, בנס ציונה. מאחר ופנו אלי לא מעט שלא הספיקו לראות את הפרסום בזמן( אחרי הכל לא כולם גרים בפייסבוק…) חשבתי על רעיון. רוצים לקבל הודעה אישית למייל לגבי כל מפגש כזה של ״אוצר מילים״
״גם קופים נופלים מעצים״ הוא ספרה השלישי של מעין רוגל. בעודי כותבת את ההמלצה הזו, אני תוהה באיזו קטגוריה לשבץ אותו, האם הוא שייך לספרי עיון? לא. אבל גם אין מדובר בסיפורת. ההחלטה קלה- ספרים מומלצים. כן, אני ממליצה עליו בפה מלא. למי? לאנשים שמסכימים ליפול, לחפש, להתבונן פנימה, לקחת
״ברית הנישואים״, ספרה של מישל ריצ׳מונד מסווג על פי העטיפה הקדמית כמותחן. אני חוויתי אותו כספר שמתהלך בין מחוזות הדיסטופיה לאלה של מותחן. מכאן נובעים הן יתרונותיו והן קשייו. מעט על העלילה של ״ברית הנישואים״ ללא ספוילר: ג׳ייק, מטפל במערכות יחסים, ואליס, עורכת דין ומוזיקאית לשעבר, נישאים ומקבלים מתנת חתונה מיוחדת
״לעצמי״ הוא שיר נוסף שאהבתי מאוד מתוך הספר המרגש ״הבוקר בא תמיד״ של שיבטה טויו, עליו כתבתי כאן כשקראתי אותו חשבתי לעצמי, זהו קסמה של השירה. יושבת אי שם ביפן אישה שמבוגרת ממני בעשרות שנים, כותבת שיר לעצמה, והנה אני קוראת אותו בעברית ומרגישה שכתבה אותו עבורי, או אולי הקשיבה
״נגה מקיבוץ כרמים״, שכתבה אפרת מור מילמן ואיירה יונת קציר(הוצאת אוריון) הוא ספר שנולד כמעט במקרה, וכמה טוב שנולד. כשאפרת מור מילמן היתה בשלב מורט העצבים שבין סיום כתיבת ספרה הראשון ״עמק השדים״ ובין יציאתו לאור, עשתה מה שכל כותב יודע שעושים כשהעצבים מרוטים- כתבה. כדי לשעשע את עצמה כתבה על
״לא סתם אנטילופה״ מציג את עצמו בכריכה הקדמית כסיפור לילדים מאת דב אלבוים. והוא אכן סיפור ילדים(סיפור ילדים נהדר, יאמר כבר עכשיו) אבל בדיוק כמו העץ הנדיב הוא לא רק ספר ילדים. בעצם כמו כל ספר ילדים מצוין יש בו מספיק רבדים כדי ללכוד בתוכו גם את המבוגר, שהיה פעם
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.