ארכיון של: אוגוסט 2018

״אולי בחיים אחרים״ הוא ספר הביכורים של מיכל צינמון-פירון(הוצאת מודן), אבל אילו היו אומרים לי שזהו ספרה השלישי הייתי מאמינה. הוא חף מכל בוסריות, או טעויות שלעיתים מאפיינות ספרי ביכורים. מיכל צינמון-פירון לא מועדת להסברת יתר, היא סומכת על הקורא. היא גם לא מתחנפת ולא לוחצת בכוח על בלוטת הרגש.

״המשחק 2״, ספרה החדש של דנה אבירם,(הוצאת רימונים) הגיע אלי שנה ורבע לאחר שסיימתי לקרוא את קודמו, ״המשחק״. זה מה שכתבתי אז:  ״הבעיה היחידה שלי עם הספר הזה, היא שהוא נגמר בשיא המתח ועכשיו אני צריכה לחכות לספר ההמשך״ ובכן, ההמתנה השתלמה. ספר ההמשך הוא לא פחות מצוין מקודמו, ואני

״העוזבים״, ספר הביכורים של ליסה קו, הוא ספר שלא קל לעזוב, למרות שאינו חף מבעיות. הגעתי אליו עם ציפיות גבוהות, אחרי הכל מדובר בספר בהוצאת תמיר//סנדיק שמרבה לפנק את הקוראים בספרי איכות. עוד אגיע אל הבעיות שבו, אבל, בשורה התחתונה הן נסלחות מאחר וכאמור קשה לעזוב את הספר. מעט על

״החברה של גברת מגרה״ הוא ספר חדש בסדרה הנהדרת של הוצאת עם עובד, ״סדרת הפקד מגרה״ מאת ז׳ורז סימנון, בתרגומה המצוין של רמה איילון. בכל פעם מחדש מפתיע ומענג אותי לגלות עד כמה ספרים שנכתבו לפני עשרות שנים עדיין רלבנטיים ונקראים כאילו נכתבו היום. הספר המסויים הזה, ״החברה של גברת מגרה״,

״הבטחה עם שחר״, ספרו האוטוביוגרפי של רומן גארי,(הוצאת הקיבוץ המאוחד.תרגום ש.מ.עוגן) נושא בחובו הבטחה, ומקיים. אין הכוונה רק להבטחה הנרמזת משם הספר, אלא לזו הנובעת מעצם העובדה שרומן גארי כתב אותו, מהתקופה בה מתרחש הספר- מלחמת העולם השניה ועשרים השנים שקדמו לה, אבל יותר מכך הנושא של הספר- מערכת יחסים

״בארץ יען כי״ הוא ספרם החדש של אפרים סידון ודני קרמן. (הוצאת עם עובד) כמו ספרים לא מעטים של אפרים סידון, גם הספר הזה הוא כביכול לילדים, אך למעשה ביקורת חברתית נוקבת המופנית אל המבוגרים, או אולי תקוה שהקוראים הצעירים יגדלו להיות שונים מדור ההורים. כך היה ספרו ״אוזו ומוזו