"בלתי מוסבר" ספר השירה של הנהדר של חגית אלמקייס.

ראשית גילוי נאות –  את סדנת הכתיבה הראשונה בה השתתפתי הנחתה חגית אלמקייס. מאוחר יותר השתתפתי בסדנה השנתית בביתה. שם נוצרו חברויות אמיצות, התחוללו קסמים של כתיבה ושל נפש. אני אוהבת אותה מאוד ומעריכה אותה מאוד.

"בלתי מוסבר" הוא ספר ביכוריה אשר יצא בהוצאת פרדס בעריכת רון דהן ויעל צבעוני. זהו ספר שירה, אבל גם מיני ממואר. השירים מצטברים וחושפים בזה אחר זה את סיפורה של אישה שאיננה אם. בתחילה נראה שהמצב נכפה עליה. לרופאים אין הסבר לאי הפריון של הכותבת ואהובה והם מכריזים על תיק רפואי "בלתי מוסבר" מכאן לקוח שמו של הספר.

עם קריאת הספר כולו מתגלות הבחירות אשר מתקיימות גם כאשר נדמה כי המציאות כפתה את עצמה ולא נבחרה. שיריה כתובים בישירות וכנות אמיצה ומפנים זרקור אל המקרה האישי שלה, אבל גם לתופעה של נשים אשר בוחרות במידה כזו או אחרת לא להיות אימהות.

במקום להכביר מילים נוספות אני מצרפת כמה שירים מתוך "בלתי מוסבר" כדי שתתרשמו בעצמכם.

 

*

 

שָׁנִים אַתְּ תְּשׁוֹטְטִי בְּתוֹךְ

הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּךְ, לְגַלּוֹת לָמָּה,

מִכָּל הַנָּשִׁים בָּעוֹלָם, דַּוְקָא אַתְּ

נִבְחַרְתְּ. תֵּלְכִי לִמְטַפֵּל בַּגּוּף, מְטַפֶּלֶת

בַּנֶּפֶשׁ, מְדַקֶּרֶת, רֶפְלֶקְסוֹלוֹגִית. מְתַקְשֵׁר.

יַגִּידוּ לָךְ: יֵשׁ יֶלֶד שֶׁמְּבַקֵּשׁ לָבוֹא

דַּרְכֵּךְ לָעוֹלָם. הוּא קוֹרֵא לָךְ.

 

אַתְּ לֹא תַּצְלִיחִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַקְּרִיאָה

גַּם בַּדְּמָמָה הֲכִי גְּדוֹלָה.

 

אישור רפואי

 

כָּל־כָּךְ רָצִיתִי

לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם.

וְאִם לֹא, אָז שֶׁקְּצָת יִכְאַב,

שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי מְנַסָּה, בֶּאֱמֶת

מְנַסָּה

 

הִסְכַּמְתִּי לַבְּדִיקוֹת, לַתְּרוּפוֹת,

אֲבָל הָרוֹפֵא אָמַר שֶׁהַזְּרִיקָה הִיא כְּמוֹ מַיִם

לַאֲגָם רָווּי וְהִדְבִּיק חוֹתֶמֶת עַל

הַגִּלָּיוֹן הָרְפוּאִי:

 

בִּלְתִּי מֻסְבָּר

 

 

ספירת מלאי

 

צַלֶּקֶת בַּסַּנְטֵר

מֵהַיּוֹם שֶׁבּוֹ נָפַלְתִּי מֵהַנַּדְנֵדָה

וְעוֹד אַחַת

מִנְּשִׁיכַת כֶּלֶב שֶׁהֶאֱכַלְתִּי

כֶּתֶם לֵדָה

אַחַת

שֶׁלֹּא חָוִיתִי

 

כאבי פנטום

 

לִפְעָמִים אַתְּ עוֹד מַכְאִיבָה

בְּהֶעָדְרֵךְ

מִתְהַפֶּכֶת לִי בָּרֶחֶם

כְּשֶׁאֵינֵךְ

 

 

*

 

תַּגִּידִי, אַתְּ לֹא פּוֹחֶדֶת שֶׁתִּצְטַעֲרִי עַל זֶה כָּל הַחַיִּים?

(וְהַבְּדִידוּת כְּשֶׁאֵין לָךְ יְלָדִים, הוֹ, הַבְּדִידוּת)

אַתְּ לֹא חוֹשֶׁשֶׁת לְהִזְדַּקֵּן לְבַד?

(כַּמָּה חֲתוּלִים יֵשׁ לָךְ?)

וּבֶן הַזּוּג שֶׁלָּךְ, הוּא מְקַבֵּל אֶת זֶה בַּהֲבָנָה?

(אֶת הַשִּׁגָּעוֹן הַזֶּה שֶׁלָּךְ?)

פָּשׁוּט אַתְּ מַדְהִימָה וְגַם הוּא

חֲבָל שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָכֶם יְלָדִים

(אַתְּ לֹא פּוֹחֶדֶת שֶׁהוּא יַעֲזֹב אוֹתָךְ?)

תַּגִּידִי, זֶה לֹא אֵגוֹאִיסְטִי לֹא לְהָבִיא יְלָדִים?

שֶׁלֹּא תָּבִינִי אוֹתִי לֹא נָכוֹן,

זֶה אֵגוֹאִיסְטִי בְּעֵינַי לְהָבִיא יְלָדִים

(וּמִי יְטַפֵּל בָּכֶם? וּמָה תַּשְׁאִירוּ אַחֲרֵי מוֹתְכֶם?)

אַתְּ יוֹדַעַת, זֶה בַּטֶּבַע שֶׁלָּנוּ לְהָבִיא יְלָדִים

בִּשְׁבִיל זֶה יֵשׁ לָנוּ רֶחֶם, לֹא?

(יֵשׁ לָנוּ גַּם פֶּה וְלָשׁוֹן, אֲבָל לֹא, לֹא תָּמִיד אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְדַבֵּר)