ככה זה כשיש שניים

באמת? את אמא לתאומים? איך זה?

את השאלה הזו שמעתי כל כך הרבה פעמים והתשובה שלי משתנה, בהתאם לגיל הילדים, בהתאם ליום שעבר עלי, בהתאם לעוד הרבה גורמים.

להיות אמא לתאומים בעיקר כאלה שהגיעו לעולם בדרך לא פשוטה זה מאתגר .

ואני לא מתכוונת רק לרגע הזה ששניהם צורחים בבכי ברכב, דווקא כשרק את איתם, או לזה שבשנה הראשונה את מוצאת את עצמך כמעט בכל לילה, נפגשת עם בעלך במסדרון כשעל כתפו של כל אחד מכם עולל צורח אחר.

 אני מתכוונת לאתגרים פחות צפויים מזה.למשל עניין העגלות:

תאמינו לי, צברתי קילומטרז’ ארוך בכמה וכמה סוגי עגלות.

זה התחיל בעגלת רכבת(זו אחרי זו) : כן, היא עוברת אפילו במדרכות צרות, עד שמגיעים לחלק המתעקל במדרכה, או שיש מדרגה פתאום. העגלות האלה צריכות לבוא עם אזהרה כמו באוטובוסים הארוכים” זהירות עגלה בלתי נגמרת”

אז עברנו לעגלה של זה לצד זו

מתברר שלמהנדסי ערים, מתכנני מע”צ או השד יודע  מי קובע את רוחב המדרכות אין תאומים…

גם למתכנני מעליות. עגלת תאומים לא נכנסת למעלית. גרנו אז בקומה שלישית. אתגר כבר אמרתי?

מה עושים? את העגלה נועלים בחדר המדרגות בקומת הכניסה, ילדה אחת תלויה על המותן , ילד שני נותן יד וצועד וכך יורדים למטה שלוש קומות, משחררים את העגלה ביד אחת,ויוצאים לגינה.

החלק המאתגר יותר מגיע אחר כך כשגם הילדה כבר מדדה עצמאית ואיך שאת מסתובבת לשניה לנעול את העגלה בחדר המדרגות את שומעת ציחקוקים וצעדים קטנטנים שמבשרים לך- הם שוב ברחו בריצה משולבת זחילה. נקווה שגם הפעם זה יגמר בשלום.

 או הרגע הזה שהשארת את צמד החמד בני השלוש או קצת יותר בחדר ושמעת את הילד :

” את סובבה(= שובבה) קטנה” והיא מצחקקת בתגובה, ורק כשהגעתי לחדר ראיתי שאיתמר אולי מטייל על הקירות, אבל הנסיכה שלי מציירת על קירות.

הרגע בו את מגלה את כוח הסינרגיה של תאומים, כי אחרת איך תסבירו שילדים בני שנתיים מצליחים להזיז את מיטות התינוק שלהם למרכז החדר?(כן, יש בלמים, אז מה? תאומים זה יותר מבלמים, כמו שג’וקר זה יותר מאס, או הפוך?)

הרגע בו את מבינה שיש דברים מולדים בהבדל בין המינים , כי אחרת איך תסבירי שלמרות שלשניהם יש גם בובות וגם קוביות , עומר עושה עם הבובות ג’אגלינג והילה הופכת את הקוביות , לוקחת כפית ומאכילה מתוך הקוביה את הבובה?

וככל שהם גדלים יותר , השיחות ביניהם נעשות יותר ויותר משעשעות ואת הופכת להיות קהל שקוף שמשתדל לא לצחוק בקול רם כדי לא לקלקל את הרגע.

למשל כשהם עורכים דיון  מי משניהם יותר חזק והילה מסכמת:” לא משנה, כל אחד חזק כי לכל אחד יש את כוח הרצון”

עומר:” איזה חכמה את! איך יש לך ראש כל כך מבריק?”

הילה” ניקיתי אותו”

כבר  כמעט 15 שנה אני אמא לתאומים  אושר כפול, מאתגר, מרגש ומצחיק.

איזה מזל שתיעדתי הכל, ההברקות נכתבו במחברת( היום בטח הייתי מקלידה ישר לאייפד) והמצלמה היתה צמודה אלי כל הזמן.

[yframe url=’http://www.youtube.com/watch?v=RmdRfL0BsT4′]