מה פרויד היה אומר על "אהובתו של פרויד"?

מה קורה כשעיתונאית וסופרת עטורת פרסים, חוברת למפיקת טלויזיה וקולנוע ,זוכת גלובוס הזהב?

ומה היה אומר על כך פרויד?

לגבי תגובתו של פרויד אין לי תשובה, אם כי אני משערת שהוא היה אומר:" תעזבו אותי כבר בשקט!"

לעומת זאת התשובה לשאלה הראשונה היא- במקרה הזה נוצר ספר מסקרן ומרתק, שלא נופל לאף מכשול ועוקף באלגנטיות כל קלשיאה-"אהובתו של פרויד" /קארן מאק וג'ניפר קאופמן. הוצאת אחלמה.

מעט על העלילה , ללא חשש ספוילר:

"אהובתו של פרויד  " מבוסס על רומן האהבים בין זיגמונד פרויד וגיסתו, מינה ברנייס,  אישה צעירה, שנונה ומשכילה מדי שחיה בווינה הראוותנית והתוססת של סוף המאה ה-19. היא מסרבת להינשא ולנהל חיי משפחה משעממים כמצופה ממנה. הספר מתאר את התקופה שמתחילה בשנת 1895, כשמינה באה לראשונה לגור עם משפחת פרויד בווינה.  

בניגוד לאחותה מרתה העצורה והדיכאונית, שנרתעת בשאט נפש וזעזוע ממחקריו "הפורנוגרפיים" של בעלה, מינה הופכת לאשת שיחו וסודו של פרויד. תחת השפעת קוקאין ואלכוהול, היא נחשפת לתיאוריות שלו ולתיאורי מקרים של מטופליו.

כן , כן, קראתם נכון, מתברר שפרויד ידידנו(או לא) היה תחת השפעת קוקאין ואלכוהול כשפיתח את התאוריות שלו.

מה זה אומר על התאוריות שלו? אני לא בטוחה, אבל לגבי האיש עצמו- לפחות לפי הספר הזה הוא איש מעצבן, ואגוצנטרי, וכמו רבים מאוד שתרמו להיסטוריה האנושית, תרומתו להיסטוריה הפרטית של משפחתו לא תזכה אותו בתואר אב/בעל השנה.

או כפי שאומרת מרתה,אשתו:

" ״הפילוסופיה שלי בנוגע לזיגמונד. צריך ליהנות ממנו כשהוא מנומס ולהתעלם ממנו כשהוא מתנהג בטיפשות. איזו ברירה אחרת יש לנו?״

את מינה, לעומת זאת חיבבתי מיד מההתחלה, חיבה שהלכה וגברה ככל שהתקדמה העלילה. היא  שנונה, חכמה, מסרבת לחיות על פי המוסכמות, דבר שמעיד על אומץ רב ,בעיקר כשמדובר בתקופה ההיא, הסופרות הצליחו לבנות דמות אנושית, שבוחרת בחירות מוטעות ומתמודדת איתן, וכל זאת בלי ליפול למלכודת של שיפוטיות או פתטיות.

  מצד אחד הספר מתאר סממני התקופה, סוף המאה ה19  ואת הקשיים הספציפיים של נשים בתקופה ההיא. מצד שני הוא  אל זמני-התאהבות אסורה, נישואים חסרי עניין,יחסי גברים נשים.

"עדיף שתדברי פחות באופן כללי. רוב הגברים לא מעריכים שנינות, אלא אם כן מדובר בשנינותם שלהם"

יאמר לזכות המתרגמת,ליאת פלן-לברטובסקי- השפה ספרותית ותואמת את רוח התקופה  ויחד עם זאת היא קולחת ולא מכבידה על הקריאה.

 לסיכום-לא כל ספר צריך לטלטל, אבל גם ספרים שלא מטלטלים חייבים לסחוף אותי. אחרת אני עוזבת אותם,. ״ אהובתו של פרויד״ עונה על התנאי ההכרחי הזה. מרגע שהתחלתי לקרוא אותו נשאבתי לתוכו.

ואם גם אתם כמוני חששתם שמדובר בספר עם עודפי מידע על התאוריות שלו,

הסירו חשש מליבכם, מדובר בספר על בני אדם, הבחירות שהם עושים בחייהם וההתמודדות שלהם עם תוצאות אותן בחירות.