כשחפיז פגש את לאה גולדברג

החיים שלנו פריכים, בלתי צפויים, אפשר להתעצב מזה, ואפשר, וזה מה שאני בוחרת לעשות, לחיות כל רגע, למצות אותו, לראות את הטוב, לחיות, כל זמן שאנחנו חיים.

וברוח הזו בחרתי השבוע שני שירים. האחד, שירו של המשורר הסופי הגדול, חפיז, שחי במאה ה-14.

השיר לקוח מתוך הספר ״שמעתי את אלוהים צוחק״ אותו תרגם מאנגלית נמרוד בורוש. הספר כולו מומלץ בחום. והנה השיר שבחרתי:ֿ

״ אני נחוש

חרטה אחת, עולם יקר,

שאני נחוש שלא תהיה לי

כשאשוב על ערש דווי

היא

שלא נשקתי אותך מספיק.״

החרטה היחידה שלא תהיה לו שלא נשק את העולם מספיק. במילים אחרות- תחיו, תאהבו, תרגישו, את העולם על כל צבעיו, גם המכאיבים וגם המנחמים, ברכו את העובדה שאתם כאן, כלום לא מובן מאליו.

מייד כשסיימתי לקרוא את שירו של חפיז, נזכרתי במשוררת האהובה עלי מאוד, לאה גולדברג, ובשירה הלקוח משירי סוף הדרך (לאה גולדברג.שירים ב. ספריית פועלים)

תפילה

״לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל

עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,

עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,

לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,

לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.״

כל מילה שאוסיף בעקבות שני המשוררים הענקיים האלה מיותרת.

סופשבוע נפלא, למדו את שפתותיכם ברכה ושיר הלל, נשקו את החיים.