משפחות הן מקור בלתי נדלה לסיפורים, בין אם סיפורים בשיחות סלון ובין אם כאלה שנכתבו בספר.
כבר אמר טולסטוי :״ כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה אומללה היא בדרכה שלה. ״
מאיה ערד בחרה את הנושא הזה שמייצר אינסוף דרמות, התמקדה דווקא במה שלכאורה אין בו דרמה יוצאת דופן, ובכתיבתה הנפלאה בנתה לנגד עיני הקורא תמונות תלת מימדיות שמבקשות לשאוב אליהן את הקורא.
כאמור מדובר בשלושה סיפורים שונים. כולם עוסקים במשפחות שעברו בשלב כזה או אחר גירושים.
הסיפור הראשון הוא על מתרגם ספרות שחי בצלו של אביו שהיה משורר ידוע ומוערך מאוד. הסיפור מתרחש במלאת חמש שנים למות אביו, ובעת שאחותו למחצה מנסה לדבוק בכוח בקשר המשפחתי בינהם.
הסיפור השני עוסק בישראלי שמגיע לביקור מולדת מבוסטון, מתארח לסירוגין אצל אמו שנותרה לבדה לאחר הגירושים, ואצל אביו שגילה את האושר בנישואיו השניים. כשהוא שב לבוסטון נכפית עליו היכרות עם בתה של אשת אביו וכך מתגלגלת העלילה עד סופה המפתיע.
הסיפור השלישי עוסק בגרושה, אם לילד בן 13, שאביו נשוי בשנית ועוסק באחיו החדשים. האם יוצאת מגדרה כדי להעניק לילד חווית טיול בר מצווה בפריז ודווקא שם לומדת להכיר את בנה בצורה שונה מהרגיל.
כאמור, לכאורה, עוד נושא בנאלי. כולנו מכירים סיפורים כאלה. רק לכאורה. למעשה הכתיבה של מאיה ערד היא שעושה את ההבדל וגורמת לכך שנרגיש חיבה של ממש אל חלק מהדמויות, חמלה כלפי אחרות ואולי גם כעס על חלקן.
לא במקרה נקרא הספר ״תמונות משפחה״, מאיה ערד לוקחת תמונות רגילות ובעינה הרגישה מוציאה זום, משחקת עם זוויות הצילום והרזולוציות, מעבירה מהאור לצל ולהיפך ויוצרת לנגד עיננו סרט קצר.
מאחר ומדובר בשלושה סיפורים ניתן לקרוא אותם בנפרד, ויחד עם זאת הקריאה ברצף יוצרת תחושה אחרת.
