תעצמי עיניים

״תעצמי עיניים״ הוא ספר הביכורים של איתן חנן, זהו גם הספר הראשון למבוגרים בהוצאת כנפיים, עם התחלה נפלאה שכזו, העתיד צופן הרבה לשניהם.

מעט על העלילה ללא ספוילר:

רגינה גרמיזה נולדה באלכסנדריה למשפחה יהודית עשירה מאוד. לרגינה אחות צעירה ויפהפייה, ואח בכור. מילדותן נחשבה רגינה לצל העלוב של אחותה רשל.

הצלחתה היחידה בעיניי האם ובעיני עצמה היא נישואיה לאזידור.

שנים מאוחר יותר, באמצע שנות השבעים, איזידור נפטר ומותיר אותה עם שתי בנות בוגרות, הצעירה בהן עומדת להתחתן, והבוגרת מסתובבת בעולם עם כעס לא מוסבר שהולך ומתברר במהלך העלילה.

באחד הימים מוצאת רגינה פתק בכתב ידו של בעלה, שמוביל אותה לגילויים חדשים, על חייה בעבר, על מי שהיא כיום, ועל בני משפחתה.

הכתיבה של איתן חנן הופכת את הספר לסרט של ממש, בדיאלוג של רגינה עם רופאת המשפחה יכולתי ממש  לשמוע את הקולות השונים, את המבטאים, הדיקציה ושיבושי הלשון הייחודיים. כך גם בסצנה עם התופרת אליה רגינה הולכת לקראת חתונת בתה, ואפילו כשמדובר דמויות שמופיעות רק לרגע, כמו למשל מלצרית בבית קפה. בדמויות הראשיות התיאורים משרים תחושה שהכותב צלל לתוך כל אחת מהן וחי אותן ואיתן, טייל בנימי הנפש שלהן, שט במחשבותיהן ולבסוף חזר כדי לברוא אותן על הנייר.

הכתיבה שלו עשירה במטפורות ודימויים מקוריים.

הנה למשל: ״מבעד לאריג חליפתו המחויטת גילתה לתדהמתה שבשרו דל, זרועותיו דקות וצלעותיו בולטות. החיבוק חשף את העובדה שחליפתו הייתה מלאת אוויר ומעוטת אדם״

או: ״כה כך הרבה כסף נתתי לו כל החיים, עלו סרפדי מרירות במחשבותיה״

הכותב הוא פסיכותרפיסט ואנליטקאי קבוצתי, ואין ספק שהוא מכיר היטב מערכות יחסים שונות ומשונות ומודע ליצירתיות של הנפש האנושית.

לא במקרה יש הקבלה בין שני זוגות האחיות- רגינה ורשל, מול ויקי ואתי, בנותיה של רגינה. היחסים בין זוג האחיות הצעיר יותר הוא הדהוד ליחסי רגינה-רשל, למרות שהנסיבות שונות. קונסטלציה משפחתית היא אחד הנושאים שתמיד מרתקים אותי. במציאות ובספרות.

הספר משקף ומחדד את הצביעות שבה נהגו, ואולי נוהגים גם כיום בהתייחסות השונה לגברים ונשים בכלל ובנושא של בגידות, פילרטוטים, וכל הקשור בכך בפרט.

מילה על שם הספר מבלי שאחטא בספוילר- יש בספר הרבה עצימת עיניים מכוונת, הכחשה, סוד משפחתי גדול והדילמה- כשהמציאות קשה, מה עדיף? לפקוח או לעצום עיניים?

רגינה מתגוררת בבת ים, בתקופה שבה גדלתי כילדה, בבת ים, וזו בהחלט לא הסיבה היחידה או אפילו העיקרית לחיבור המיידי שלי לספר.

הסיבה העיקרית היא שמדובר בספר מצוין.