אוצר מילים

  • כתבו עלי
  • לרכישה
  • ספרים מומלצים
  • שיר לסופשבוע
  • משולחן הכתיבה שלי
  • שירים שלי שהולחנו
  • פנו אלי
תפריט
  • כתבו עלי
  • לרכישה
  • ספרים מומלצים
  • שיר לסופשבוע
  • משולחן הכתיבה שלי
  • שירים שלי שהולחנו
  • פנו אלי
חיפוש
סגור
  • כתבו עלי
  • לרכישה
  • ספרים מומלצים
  • שיר לסופשבוע
  • משולחן הכתיבה שלי
  • שירים שלי שהולחנו
  • פנו אלי
תפריט
  • כתבו עלי
  • לרכישה
  • ספרים מומלצים
  • שיר לסופשבוע
  • משולחן הכתיבה שלי
  • שירים שלי שהולחנו
  • פנו אלי

אוצר מילים

חיפוש
סגור
ראשי » ספרים מומלצים » שיבה – קולם של המושתקים

שיבה – קולם של המושתקים

maor5 27/05/2017 08:53 3 תגובות

על ספרה של יא ג׳סי וכוחה של הספרות

IMG_4010אחד הדברים הנפלאים שספר טוב יכול לעשות, הוא לקחת אותנו למקומות וזמנים בהם מעולם לא היינו, ואולי מעולם גם לא נוכל להיות, ולייצר בתוכנו חוויות עזות כל כך, עד שנדמה כי ביקרנו שם.

כשמדובר בספר מצויין כמו ״שיבה״ שכתבה יא ג׳סי (הוצאת תמיר סנדיק), לא רק שהספר לוקח אותנו אליו, הוא מוטמע בתוכנו כמו כל חוויה משמעותית שעברנו בחיים.

בניגוד למדריך תיירים ממוצע, הוא אינו לוקח אותנו למקומות הצפויים מראש, למלכודות התיירים, אלא מסיט בעדינות וילון, מאפשר הצצה לחיי המקומיים.

״מכירה את הסיפור על בד הקֵנְטִי?" שאלה טנסי. אסי שמעה את הסיפור פעמים רבות קודם לכן, בהן פעמיים מטנסי עצמה, אבל היא נענעה בראשה. השאלה אם המאזין שמע את הסיפור הייתה חלק מהסיפור עצמו.״

כך למשל בפיסקה אחת כביכול קטנה אני מקבלת מושג על תרבות שאינה מוכרת לי, שבה סיפור, הוא הרבה יותר מסיפור, סיפור הוא החיים, ואולי בעצם החיים הם סיפור?

זהו סיפורן של שתי אחיות למחצה, וגם של שתי שושלות. אפייה ואסי, שתיהן נולדו באמצע המאה ה18, בגאנה. אפייה נישאה לאנגלי, מפקד המצודה, אינה מודעת בכלל לקיומה של אסי, הכלואה עם עוד מאות נשים, בצינוק מתחת למצודה, ומשם נמכרת לעבדות.

הסיפור עוקב אחר שתי השושלות לסירוגין, עד לשנות ה2000.

אחת הדמויות בספר, מורה להיסטוריה, מסביר לתלמידיו:

״היסטוריה מספרת סיפורים. ולכן, כשאתם לומדים היסטוריה, עליכם לשאול את עצמכם: ׳איזה סיפור חסר לי? איזה קול הושתק כדי שקול אחר יישמע? ברגע שמצאתם את התשובה, עליכם למצוא גם את הסיפור.׳״

אחד השירים הזכורים לי כשירי ילדות בקייטנה הוא :

״בים לבן קבוצת שחורים קוטפת, 

בשדה כותנה קוטפת כל היום.״

לכאורה, שיר נאיבי, לא ממש הבנתי אותו כילדה, ולא ממש התעקשתי להבין. הקול המושתק, היה קולם של הקוטפים. הזיכרון הזה חזר אלי בצליפה במהלך קריאת הספר. אותם קוטפים מוזיקליים היו דורות של עבדים, גם אלה מהם אשר נולדו לאחר ביטול העבדות עוד נשאו אותה בנשמתם.

הגזענות צרובה כל כך בתוכנו, עד ששחור= רע (יום שחור הוא רק דוגמא אחת), וגם ההיפך, כינויו של האדם הלבן בפי השחורים בגאנה היה שטן. (אם כי יש לציין שהאדם הלבן ״זכה״ בתואר הזה ביושר..)

העובדה שכמעט ואין ציון תאריכים בספר, ממחישה שמה שחשוב בהיסטוריה, זה הנרטיב, התהליכים, והשפעתם על האדם הפרטי, ההליכה הזו שבין האישי לכללי, היא המאפשרת גם לאמירות הנוקבות ביותר להתגנב אלינו בדלת האחורית.

״רוצה לדעת מה זה להיות חלש? להיות חלש זה להתייחס למישהו כאילו הוא שייך לך. להיות חזק זה לדעת שכל אדם שייך לעצמו.״

מהו תפקיד האמנות בכלל והספרות בפרט? לשאלה הזו תשובות רבות, והיא תלויה כמובן, הן במשיב והן בסוג הספרות. אני מאמינה שאחד מתפקידיה היא לאפשר לאדם להתבונן, הן בעצמו כיחיד, והן בחברה האנושית, התבוננות שלעיתים מביאה אותו להפוך לאדם טוב יותר.

זה לא קורה בבת אחת, לא על ידי יצירה אחת, לעיתים אף לא בדור אחד, ובכל זאת טיפה ועוד טיפה עשויים להביא לנביעה חדשה. כדי להצליח בכך יש תנאי הכרחי פרדוקסלי- אסור לה לספרות להיות מגוייסת, כל תפקידה הוא לספר את הסיפור, לתת קול לאלה שהושתקו.

כדי שנוכל להקשיב לקול הזה, חובה על הכותב להיזהר פן יפלו פירורי אג׳נדה גלויים ויתריסו בפניו של הקורא, ויצא שכרו בהפסדו. דרך הספרות הוא יקרב את הקורא, עד שיהיה שבוי בתוכו וימצא בתוך עצמו את אותן תחושות ותובנות, אליהן היה מתנגד לו הוטחו בפניו.

אין הכוונה שליוצרים אין מקום לאג׳נדה, נהפוך הוא, אלא שהיא לא יכולה להשתלט על החוויה האמנותית.

יא ג׳סי עומדת במשימה הזו בהצטיינות יתרה, בכתיבה מרתקת, בניית דמויות עגולות, דימויים עשירים.

״העיגולים החומים-כהים של אישוניו נראו כמו קדרות גדולות שעוללים עשויים לטבוע בתוכן.״(וזה המקום לציין את התרגום המשובח של שי סנדיק)

ומעל לכל -היא לא עושה הנחות לאף אחד, לא מאפשרת לקורבנות להשתמש בעברם כתירוץ לאלימות.

״דבר אחד אני יודעת עכשיו, בני: רוע מוליד רוע. הוא גדל. הוא משתנה, ולכן לפעמים קשה להבין שהרוע בעולם התחיל כרוע אצלך בבית.״

״כשמישהו עושה רע, אם זה אתה או אני, אם הוא אב, או אם, אם הוא בן חוף הזהב או אדם לבן, הוא כמו דייג שמטיל רשת למים. הוא שומר רק דג אחד או שניים שהוא צריך כדי לאכול ומשאיר את השאר במים, והוא חושב שהחיים שלהם יחזרו למסלולם. אף אחד לא שוכח שנשבה אי פעם, גם אם עכשיו הוא חופשי. ובכל זאת, יאו, אתה מוכרח לצאת לחופשי.״

 

 

יא ג׳סי שיבה תמיר סנדיק

|להציג את כל הפוסטים של maor5


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

פוסטים חמים

הקיץ של סופיה

געגועיטיס

הפרוייקט של מיכל

סיפור אהבה ארץ ישראלי

"אבא ואמא יושבים על קוצים"

״אהבה חורגת״ – ספרה החדש של פרנצ׳סקה סגל

״שיבת הבית ונדודיו״, שירתה של דיתי רונן מנשימה בי שמחה

"על מקום הימצאה"- ספרה הנפלא של תמר קפלנסקי

"הדירה ברחוב אמלי"- ספרה החדש של קריסטין הרמל

שיר לסופשבוע וד״ש מסבתא

עקבו אחרי

ענן תגיות
איריס אליה כהן ביקורות והמלצות דויד גרוסמן דני ספרים הוצאת הכורסא הוצאת הקיבוץ המאוחד הוצאת חרגול הוצאת טל מאי הוצאת כנפיים הוצאת כנרת הוצאת כנרת זמורה ביתן הוצאת כתר הוצאת מודן הוצאת עם עובד הוצאת פרדס הוצאת רימונים המלצות ספרים המלצות על ספרי ילדים המלצות על ספרים המלצות קריאה המלצות קריאה לילדים הקיבוץ המאוחד טל ניצן ידיעות ספרים יעל שכנאי כנרת זמורה לב יחף סיפורים קצרים ספר ביכורים ספרות מתורגמת ספרי ביכורים ספרי ילדים מומלצים ספרים אלקטרונים ספרים ישראליים ספרים ישראלים ספרים ישראלים מומלצים ספרים מומלצים ספרים מומלצים לילדים ספרים מומלצים לנוער ספרי מתח ספרי מתח מומלצים ספרי נוער עם עובד שירה עברית תמיר סנדיק
מעוניינים לקבל את כל הפוסטים למייל?
היי, נעים מאוד, אני שרית פליין

מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.

20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.

המשך >>

פוסטים אחרונים
  • "כשרון דיבור" – ספרה מעורר ההשתאות של שרי שביט
  • "הספר הלא נכון"- ספרה החכם של נעה ידלין
  • "התאומים"- ספרה של אורית גידלי
  • סלון ספרותי- מוזמנים למפגשי ספרות בביתי
  • עצמאות בספרות-המלצות קריאה לקראת יום העצמאות
  • ספרים מומלצים לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה
  • "ועכשיו אהבה"- ספרה הנפלא של אורלי סיגל
  • "אהבה יד ראשונה"- על ספרה החדש של מירה מגן
  • "הילד בחלון" ספרו המצוין והעצוב של אורן גזית
  • "כתב כמויות"- ספר הביכורים המצוין של ורד גלאון
קטגוריות
  • ביקורות והמלצות
  • דברים שרציתי לומר-הבלוג
  • טיפים ותובנות על כתיבה
  • כתבו עלי
  • לחיות עם פיברומיאלגיה
  • משולחן הכתיבה שלי
  • ספרי עיון
  • ספרים מומלצים
  • סרטים, הצגות והרצאות בעקבות ספרים
  • שיר לסופשבוע
  • שירים שלי שהולחנו
תפריט ראשי
  • לרכישה
  • ספרים מומלצים
    • ספרי עיון
  • שיר לסופשבוע
  • משולחן הכתיבה שלי
    • דברים שרציתי לומר-הבלוג
  • פנו אלי
  • תקנון ותנאי שימוש
  • סרטים, הצגות והרצאות בעקבות ספרים
מומחים בפרסום בגוגל
איל פור בניית אתרים
גלילה לראש העמוד