״בתוך הבטן של הדג״ הוא ספר הביכורים של טלי כהן צדק ( הוצאת פרדס).
אם כך נראים הביכורים אני אשמח מאוד להמשיך ולקרוא עוד יצירות שלה.
קראתי אותו כמעט בנשימה אחת, ורק לקראת לילה בחרתי להשאיר עוד קצת מהעונג למחרת.
״בתוך הבטן של הדג״ מתרחש בשנות השבעים ומסופר בגוף ראשון, מנקודת מבטה של תמר בת השמונה. היא באה להתארח בבית סבה וסבתה בירושלים, שבוע לפני ליל הסדר, והסיפור נמשך עד מוצאי החג.
במהלך אותו שבוע אנו מתוודעים למשפחה כולה. תמר היא אחות בכורה לשתי אחיות ושני אחים, מתגוררת במושב חילוני בצפון הארץ.
סבה וסבתה דתיים. הסב בעל חנות ידועה לתיקים וארנקים והסבתא עוזרת לו. מיכה, בן הזקונים, דודה של תמר הוא נכה מלידה, אשר מילדות מגדלים אותו הוריו בכוחות עצמם. בילדותו נשא אותו הסב על גבו כל בוקר לבית הספר. בכל הפסקה היה מגיע כדי לקחת אותו לשירותים ולהחזירו לכיתה. בצהריים נשא אותו שוב על גבו כל הדרך הביתה. את כל זאת עשה כדי שיוכל ללמוד בבית ספר רגיל. ( זכרו שמדובר על שנות השבעים, כשהאפשרויות היו שונות לגמרי מהיום. לא שהיום זו קייטנה)
בנוסף יש גם דודה אחרת המתגוררת עם בעלה וילדיה בהתנחלות, ודוד חוזר בשאלה מנהל מחלקה בבית חולים.
כשסיימתי לקרוא את ״בתוך הבטן של הדג״ וחיפשתי מקום בבית לצלם אותו עבור הפוסט, נתקל מבטי בקופסת שוקולדים דמויי דגים שקיבלתי במתנה, ועליה מודפסות המילים ״ טונה של אהבה״ חייכתי- בינגו!
על זה בדיוק הספר- על אהבה!
המשפחה הזו, כמו משפחות רבות כל כך, אם לא כולן, מורכבת מדמויות רבות ושונות זו מזו. גם בני המשפחה המורחבת מככבים בסיפור, שהרי הזמן הוא ליל הסדר. מתיחויות, דרמות ומריבות לא חסרות, אך מעל לכל שורה האהבה.
אל דאגה, ״בתוך הבטן של הדג״ הוא לא ספר קיטשי דביק, וזאת בזכות המינונים הנכונים, העריכה המצויינת ובמיוחד הכתיבה של טלי כהן צדק.
קשה מאוד לכתוב סיפור בגוף ראשון כשהמספרת היא ילדה ועדיין לשמור על משלב ספרותי . טלי כהן צדק מצליחה לעשות זאת היטב. הילדה תמר נשמעת ונקראת כילדה. היא מעוררת רגשות שילדים מעוררים. היא תמימה כמו ילדה, מה שיוצר מצבים מעוררי חמלה, אבל גם מצבים מצחיקים.
היו מקומות שצחקתי בקול. למשל כשתמר מצטרפת לסבתא שלה למספרה. אחרי שהקורא מקבל תיאור, כפי שחווה אותו הילדה, של תסרוקת מכוערת במיוחד, מודיעה הסבתא לספרית כי התסרוקת:
״ בדיוק מה שרציתי.״
פער לכשעצמו מצחיק בין זוויות הראייה, אבל מה שגרם לי לצחוק בקול היה המשפט הבא, ובמיוחד סיומו:
״סבתא שמחה. מזיזה את הראש לצדדים ומחייכת לעצמה. אולי היא לא רואה טוב״
או כאשר אחד מאחיה הולך לאיבוד ולאחר יום שלם של חיפושים המשטרה מוזעקת. כשהם מבקשים תיאור של הבגדים שלבש מתקשה האם להיזכר וניגשת לחדרו כדי לבדוק מה חסר ואז מגיע המשפט הבא:
״ זה לקח לה הרבה זמן, אבל כשהיא חזרה היא ידעה בדיוק מה נדב לבש, כי היא החזיקה אותו ביד וגררה אותו אחריה, ישן לגמרי״.
כאמור, ישנם גם מצבים בהם מתעוררת חמלה והתעורר בי רצון לחבק את תמר, כמו גם את סבתה וסבה. למעשה כל בני המשפחה, כולל הדודה רחל המשונה הם אנושיים והספר כולו יצר לי חום נעים בגוף.
עוד מילה על העריכה של ״בתוך הבטן של הדג״ – לי ממן ערכה אותו בצורה הדוקה. אין אף מילה מיותרת או לא מדוייקת בספר ובצורה חכמה- בכל פעם מתגלה עוד רובד או נדבך לגבי אחת או יותר מהדמויות, כמו שקורה בחיים האמיתיים.
מילה על שם הספר, אני לא יכולה לספר לכם מדוע ״בתוך הבטן של הדג״ נקרא כך מבלי לפגוע בחווית הקריאה, מי שיקרא יבין. אני רק יכולה להגיד שהוא מאוד מתאים לרוח הספר ומבחינתי בתוך הבטן של הספר הזה מצאתי הרבה מאוד אהבה.
