״החדר הצהוב״ ספר נוער, מותחן פסיכולוגי או טריגר לדיון על פמיניזם?

״החדר הצהוב״  שכתב ג׳ס וולאנס (הוצאת דני ספרים) משווק כספר נוער.
ההבחנה בין ספרי נוער לספרי מבוגרים היא מאוד גמישה ואמורפית.
כל ספר שמתאים לנוער יכול להתאים גם למבוגרים, לא כל ספר מבוגרים יכול להתאים לנוער.
״החדר הצהוב״  הוא מותחן פסיכולוגי שבהחלט יכול להתאים גם לנוער, אך אין שום סיבה אמיתית בעיניי להגדיר אותו ככזה.

אז מה הוא כן?
מותחן פסיכולוגי מרתק, כתוב היטב, מהסוג שלא רוצים וגם לא כל כך יכולים לעזוב עד שמגיעים למילה האחרונה.

מעט על העלילה ללא ספוילר:

אביה של אנה בת השש עשרה נטש אותה ואת אמה לפני כעשר שנים ומאז לא היה לה שום קשר איתו.
אמה של אנה היא מדענית העובדת סביב השעון על מחקריה ולא מבזבזת זמן על זוטות כגון בישול, נקיון ואחזקת משק הבית.
היא גם אינה זמינה עבורה מבחינה רגשית, ואנה בטוחה שאם אם תיעדר מהבית למשך כמה ימים אמה לא תבחין בחסרונה.
לאור זאת לא מפתיע שכאשר היא נתקלת באירועים הבאים היא בוחרת שלא לשתף את אמה.

באחד הימים מקבלת אנה מכתב מאישה בשם אידי, המציגה את עצמה כבת הזוג של אביה.
אידי מספרת לאנה כי אביה נפטר ומבקשת ממנה להסכים לפגישה ביניהן כדי לתת לה משהו שאביה השאיר עבורה.
אנה מתלבטת.  היא מתייעצת עם שני חבריה הטובים, סיינה וג׳ורג׳,  ולבסוף למרות התנגדותם נוצר הקשר בין השתיים.
להפתעתה זהו קשר טוב. היא לומדת לאהוב את האישה הצעירה שמספקת לה אוזן קשבת ודאגה אימהית, הן לצריכה הפיזיולוגיים והן לאלה הרגשיים.
כשהקשר מתהדק אנה מספרת לאידי על הסוד הנורא אותו לא העזה לספר אפילו לשני חבריה הטובים ובוודאי לא לאמה.
את היתר כמובן שלא תקראו כאן אלא בספר עצמו.

כמו בכל מותחן טוב גם ב״החדר הצהוב״ שום דבר אינו מה שנדמה.
בכל פעם שנדמה שהבנו מה קורה, מגיע השינוי עד לסיומו של הספר.
מעבר להיותו מותחן הוא מראה כמה בדידות היא דבר הרסני (בדידות, בניגוד ללהיות לבד, שזה דבר חיוני מפעם לפעם)
עד כמה חשוב לשתף את ההורים כשנקלעים לצרה, גם אם נדמה שלא אכפת להם(ואולי בעצם זו הסיבה שהוא משווק כספר נוער?)
הוא מראה גם את כוחה של חמלה ומורכבות החיים,

נדמה לי כי יותר מכל הוא משקף את תקרת הזכוכית בה עדיין נתקלות נשים בעולמנו ועד כמה קיימת שיפוטיות מגדרית.
האם  האב שנטש את הבית ובנה לעצמו חיים אחרים נשפט באותה חומרה של האם שמגדלת את בתה לבדה אך עסוקה בעיקר בעצמה? אני חוששת שלא.

מעניין מאוד לקרוא את הספר מנקודת מבט מגדרית.

מדוע עזב האב? אולי לא יכול היה להתמודד עם אישה שצפוי לה עתיד מזהיר בעולם האקדמי?
ומה היה קורה לו היו הוריה נשארים לחיות יחד? האם אז גם היה מובן מאליו שהאם צריכה לדאוג לנקיון ובישול?

ואידי שמשלב מאוד מוקדם ברור שהיא אישה מעורערת וחלשה נפשית, מייצגת את דמות האישה שלא יכולה להתמודד עם דחייה וקורסת?
גם את החברים של אנה מעניין לבחון דרך הפילטר הזה.
ג׳ורג׳ הוא יזם צעיר, ממציא כל מיני רעיונות כדי להרוויח כסף.
סיינה, לעומת זאת, היא ״דרמה קווין״ ברור. היא בת והוא בן, לא?
אתם יודעים מה? שיניתי את דעתי. כן הייתי משווקת את זה לבני נוער ואחר כך משוחחת איתם על שאלות אלו.

בעיקר הייתי מקשיבה לדעותיהם ומתפללת שהצלחנו בשינוי.