״בני בולטימור״ הוא ספרו השני של ז׳ואל דיקר, מחבר רב המכר ״האמת על פרשת הארי קברט״.
מעט על העלילה של ״בני בולטימור״ ללא ספוילר:
זהו סיפורם של שלושה בני דודים. שניים ביולוגיים והשלישי מאומץ שהם גם החברים הכי טובים. הילל וודי ומרקוס.
הם מבלים יחד כל חופשה מגיל שמונה ועד האסון.
איזה אסון? כמובן שלא אגלה לכם כאן. גם דיקר לא מגלה מהו אותו אסון כמעט עד סוף הספר וכך מחזיק אותנו סקרנים ומתוחים.
הספר כתוב מנקודת מבטו של מרקוס שגדל והפך לסופר.
הוא כותב את סיפורם של ״בני בולטימור״, דודניו, הספר מצליח מאוד, ועכשיו, שנים מעטות אחרי אותו אסון הוא מנסה לתקן את תוצאותיו באמצעות כתיבת ספר נוסף.
בתוך תהליך הכתיבה הוא פוגש באהובתו לשעבר, אלכסנדרה. גם הפרידה שלהם היא כתוצאה מאותו אסון. ברור שהשניים עדיין אוהבים מאוד זו את זה.
האם יצליחו להתגבר על העבר?
לשם כך על מרקוס להבין מה בדיוק קרה שם, באותו עבר.
באמצעות אלכסנדרה ותהליך הכתיבה הוא מגלה את כל המידע שהיה חסר לו, ואת השאר תוכלו לקרוא בספר.
אחת הרעות החולות בהן נוגע ספרו של דיקר היא השפעתו ההרסנית של האגו. בעיקר אגו של גברים.
לא אחד מגיבורי הספר הופך את חייו וחיי היקרים לו לטרגדיה, אך ורק בגלל אגו גברי פצוע.
למען הגברים שבקוראיי אחדד, גם נשים מועדות במקום הזה, לצערי איננו נטולות אגו, יחד עם זאת התופעה, לפחות בספר הזה נפוצה ונוקבת יותר במין החזק לכאורה.
על כתיבה לעומת עריכה:
דיקר יודע ליצור סיפור מסקרן ולהחזיק את הקורא מסוקרן עד הסוף.
(אם כי זה הזמן להודות כי את ספרו הקודם התחלתי ולא סיימתי).
יחד עם זאת, כמו בספרו הקודם גם ב״בני בולטימור״ עריכה הדוקה יותר היתה מיטיבה עם הספר.
כך למשל הוא מספר דברים שכבר ידועים לקורא, מאחר והוא עצמו סיפר אותם כבר בפרקים קודמים.
בעיה אחרת בעיניי היא שדיקר חוזר ומציין שוב ושוב, ושוב, עד כמה גדולים הפערים הפיזיים בין וודי להילל.
הוא דש בכך שהילל הוא ילד צנום, בעוד וודי חסון. בנקודה מסויימת מצאתי את עצמי תוהה למה הוא לא סומך עלי שכבר הבנתי את הנושא. זוהי עודפות שאינה תורמת, אלא להיפך יוצרת אצלי ריחוק מהטקסט.
לעומת זאת, למרות התיאור הזה דיקר לא מספר לנו כמעט כלום על המראה של הדמויות. הדבר היחיד שאני יודעת כקוראת הוא פערי הגודל בינהם. הייתי שמחה לדעת יותר, אבל אולי זו רק אני.
לסיכום, למרות בעיות אלו ״בני בולטימור״ הוא ספר קריא ומהנה במידה לא מועטה.
ניתן לשקוע בו ולהעביר כמה שעות של הנאה, או אולי ימים, מאחר ויש בו קרוב ל500 עמודים.
