נחמה של ויסלבה שימברוסקה

נחמה היא מילה שיש בה הבטחה וחום, ועם זאת הכאב נוכח בה במלואו, שהרי לולא היה כאב לא היה צורך בנחמה.

כך בדיוק גם שירה הנפלא של ויסלבה שימברוסקה מתוך הספר ״נקודתיים״, בתרגומו הנפלא של רפי וייכרט. (הוצאת קשב לשירה)

התאהבתי בו בקריאה ראשונה.

אולי כי גם אני לא אוהבת סופים עצובים( אם כי אני מבינה שלפעמים כל סוף שאינו עצוב פוגם בספר)

בלי מילים נוספות אתן גם לכם להתענג על השיר.

נחמה /ויסלבה שימברוסקה

דַרְוִין
כְּדֵי לְהֵרָגַע קָרָא כַּנִּרְאֶה סְפָרִים.
אֲבָל הָיוּ לוֹ דְּרִישׁוֹת:
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם סוֹף עָצוּב.
אִם נִתְקַל בְּכָזֶה
הִשְׁלִיכוֹ בַּחֲמַת זַעַם לָאֵשׁ.

נָכוֹן, לֹא נָכוֹן-
אֲנִי רוֹצָה לְהַאֲמִין שֶׁכָּךְ הָיָה.

כְּמִי שֶׁתּוֹדַעְתּוֹ נָדְדָה בְּמֶרְחָבִים וּזְמַנִּים
חָזָה בְּמִינִים רַבִּים כָּל-כָּךְ שֶׁנִּכְחֲדוּ,
בַּנִּצְחוֹנוֹת שֶׁל כְּשִׁירִים עַל נֶחְשָׁלִים,
בְּנִסְיוֹנוֹת הִשָּׂרְדוּת כֹּה רַבִּים,
שֶׁבְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר נִכְשְׁלוּ,
לְפָחוֹת מִן הַבִּדְיוֹן
וּקְנֵה-הַמִּדָּה הַזָּעִיר שֶׁלּוֹ
יָכֹל הָיָה לְצַפּוֹת לְסוֹף טוֹב.

אָז חַיָּבִים:קֶרֶן-שֶׁמֶשׁ מִבַּעַד לָעֲנָנִים,
הָאוֹהֲבִים שׁוּב בְּיַחַד, הַשְּׁבָטִים הִשְׁלִימוּ,
הַסְּפֵקוֹת פְּתוּרִים, הַנֶּאֱמָנוּת תֻּגְמְלָה,
הָרְכוּשׁ הוּשַׁב לִבְעָלָיו, הָאוֹצָרוֹת נִתְגַּלּוּ,
הַשְּׁכֵנִים מִתְחָרְטִים עַל קְשִׁי-עָרְפָּם
הַשֵּׁם הַטּוֹב הוּשַׁב,הַתַּאַוְתָנוּת מְבֻיֶשֶת,
רַוָּקוֹת זְקֵנוֹת נִשָּׂאוֹת לִכְמָרִים נִכְבָּדִים,
תַּכְכָנִים מְגֹרָשִׁים לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ,
זַיְפָנֵי מִסְמָכִים נִזְרָקִים מֵהַמַּדְרֵגוֹת,
מְפַתֵּי עֲלָמוֹת רָצִים אֶל הַמִּזְבֵּחַ,
יְתוֹמִים מְאֻמָּצִים, אַלְמָנוֹת מְנֻחָמוֹת,
גַּאֲוָה מֻשְׁפֶּלֶת, פְּצָעִים שֶׁהִגְלִידוּ,
בָּנִים אוֹבְדִים מֻזְמָנִים אֶל הַשֻּׁלְחָן,
קֻבַּעַת הַתַּרְעֵלָה נִשְׁפֶּכֶת לַיָּם,
מִטְפָּחוֹת רְטֻבּוֹת מִדִּמְעוֹת פִּיּוּס,
מִזְמוֹרִים וּמַנְגִּינוֹת בַּכֹּל,
וְהַכֶּלֶב פִידוֹ,
שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד כְּבָר בַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן,
יִתְרוֹצֵץ שׁוּב בַּבַּיִת
וְיִנְבַּח בְּשִׂמְחָה.

לקריאת שירים נוספים של ויסלבה שימברוסקה לחצו כאן וגם כאן