שרית פליין״להיאחז בענף הקרוב״ הוא ספר השירה השני של עידית ברק (הוצאת פרדס). אמנם אהבתי גם את הראשון, אך אין ספק כי השני הוא קפיצת מדרגה משמעותית. התקשיתי לבחור מתוכו, ובכל זאת צומצמה הבחירה לבסוף לשניים. עד הפעם הבאה
״להיאחז בענף הקרוב״ הוא ספר השירה השני של עידית ברק (בעריכת אלי אליהו הוצאת פרדס).
על ספרה הקודם כתבתי כאן.
אמנם אהבתי את ספרה הקודם, אך בעיניי ספרה החדש הוא קפיצת מדרגה משמעותית.
ארבעים ושבעה שירים יש בספר ואני אמורה לבחור רק אחד?
משימה בלתי אפשרית, אמרתי לעצמי.
עצמי הסכימה לפשרה. בחרנו שני שירים.
עדיין בחירה קשה. הבטחתי לעצמי שהספר עוד יתארח במדור עם שירים נוספים.
נתחיל מהעטיפה היפהפיה וענוגה של הספר אותה איירה גבריאלה ברוך.
ראו איך היא מעבירה את העדינות והזהירות, את החשש שהענף עומד להישבר, לצד הנחישות להגיע אל צדו השני, אולי ליצור קשר עם יצור חי הממתין בסבלנות בקצה.
כך גם השירים, נוגעים, עדינים, גורמים ללב לפרפר לרגע שמא תישמט הילדונת מהענף, אך לא, היא חזקה ועמידה.
שם הספר לקוח מאחד השירים.
״להיאחז בענף הקרוב״ מחולק לשלושה שערים.
כל השירים בספר מתורגמים לאנגלית (התרגום של תמה חזק)
מתוך השער הראשון, ״הקול הפנימי״ בחרתי להביא בפניכם את השיר הבא. אני מקדישה אותו לכל אותם אנשים אשר יודעים מה לא לומר לי כשאני במערה, ולכל אותם אנשים אשר נמצאים כרגע במערה.
הַמְּעָרָה / עידית ברק
רַק כְּשֶׁתֵּשֵׁב בַּמְּעָרָה
תָּבִין אֶת הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב בְּתוֹכָהּ
אַתָּה קוֹרֵא לוֹ צֵא.
וְהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא.
הָעֲנָנִים עוֹצְרִים, צִפּוֹר פָּסְקָה מִמְּעוֹפָהּ,
אֲפִלּוּ הַבְּרוֹשִׁים מַרְכִּינִים רֹאשָׁם,
צוֹעֲקִים.
וְהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא
וְאֵינוֹ בָּא.
אַתָּה מִתְקָרֵב לְאַט.
נִכְנַס וּמִתְיַשֵּׁב לְיַדוֹ
הוּא מוֹשִׁיט לְךָ אֶת יָדוֹ וְאוֹמֵר:
כַּמָּה יָפִים הֵם הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ.
השיר השני שבחרתי הוא מתוך השער השלישי, ״עד קצות הבהונות״
מְשׁוֹרֵר קוֹרֵא שִׁירָה/ עידית ברק
מְשׁוֹרֵר קוֹרֵא שִׁירָה
מִתְקַלֵּף בִּזְמַן קָצוּב
תְּחִלָּה פּוֹתֵחַ כַּפְתּוֹרִים
אוֹתָם רָכַס בְּקַפְּדָנוּת
הִנֵּה יוֹרֵד הָעוֹר
בֵּית הֶחָזֶה נִפְרָשׂ עַל הַבַּמֶּה
וּבְעֵינָיו
אוֹתוֹת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת
וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן
מִישֶׁהוּ נֶאֱנַח
כְּשֶׁהַמְּשׁוֹרֵר פּוֹרֵם אֶצְלוֹ
כְּפָתוּר רָכוּס חָזָק לַלֵּב
זו כמובן שירה ארס פואטית.
אהבתי כל מילה בשיר הזה, ובמיוחד את התחושה שהותירו בי שלוש השורות האחרונות:
מִישֶׁהוּ נֶאֱנַח
כְּשֶׁהַמְּשׁוֹרֵר פּוֹרֵם אֶצְלוֹ
כְּפָתוּר רָכוּס חָזָק לַלֵּב
נדמה לי שהמישהו הזה הוא אני