ז'ול, ספרו של דידייה ואן קואלארט (תרגום דורית דליות.הוצאת אריה ניר) הוא ממתק קריאה שהגיע אלי בזמן.
אחרי כמה ספרים ברצף שנטשתי באמצע, כל ספר מסיבותיו, כבר חשבתי שאצטרך לעשות הפסקת קריאה ארוכה לצורך אתחול המערכת…
הימים ימי קיץ, החום משפיע גם מבעד למזגן ומתבקש ספר אסקפיסטי קליל.
יחד עם זאת קשה לי מאוד עם ספרים שהקלילות מתבלבלת בהם עם שטחיות והעלבת האינטליגנציה.
ז'ול הוא לא כזה. הוא קליל ויחד עם זאת לא שטחי בכלל וברובו המכריע חף מקיטש.
הוא מצחיק ומלא אהבה ומתיקות אמיתית, כזו הנובעת מכך שבעל חיים מככב בספר.
כן, ז'ול הוא כלב והוא הגיבור הראשי בעלילת הספר.
זה בדיוק הזמן לספר לכם:
מעט על העלילה של ז'ול ללא ספוילר
אליס היא עיוורת לשעבר. בגיל שלושים היא עוברת ניתוח שמשיב לה את מאור עיניה, אותו איבדה בסוף התיכון בעקבות תקרית קשה שפקדה אותה.
ז'ול הוא כלב הנחייה של אליס וכעת הוא נשאר מחוסר תפקיד ומעמד. הוא לא מוצא את עצמו בתפקיד כלב רגיל ובהנחיית הוטרינר הוא מועבר לעיוור חדש, אלא ששם הדברים לא עולים יפה כלל.
ז'ול בורח מבעליו החדש ומאתר את זיבל, מוכר עוגיות מאקרון בשדה התעופה בפריז שהציל אותו בעבר מפרידה כפויה מאליס.
ז'ול מרגיש שזיבל התאהב באליס ומחליט שזיבל הוא גם שיציל אותו מגורלו החדש ויעזור לו להתאחד עם אליס.
כאן מתחילה שרשרת אירועים שגורמת לזיבל לאבד את עבודתו ואת ביתו.
ז'ול עושה הכל כדי להשיב את אליס לחייו ולחיי זיבל, ובדרך לא מפסיק לעשות בלאגן.
ז'ול הוא כלב חכם ורגיש, והאמרה על כלבים וילדים שגונבים את ההצגה נכונה גם לספר הזה.
זה ספר על אהבה, ולא רק אהבה רומנטית, ספר על ייעוד ומשמעותו בחיים של כל אחד, ועל שמחת הנתינה.
הערת הסתייגות קטנה- מאוד אהבתי את שלושת הרבעים הראשונים בספר. לקראת הסוף היה חלק שהרגשתי שהסופר נסחף והעמיס קצת יותר מדי התרחשויות בספר.
יחד עם זאת אני עדיין ממליצה עליו ונשארתי עם טעם טוב ממנו.
