“המבוגרים”- ממתק הקריאה המקסים של קרולין האלס

“המבוגרים”, ספרה של קרולין האלס(הוצאת אריה ניר ומודן. תרגום תמי לימון) הוא ממתק קריאה מהנה במובן הכי טוב של המילה.

אם אתם קוראים רק ספרות יפה ורצינית, “המבוגרים” הוא לא הספר עבורכם.

אבל אם אתם נהנים מסיפור טוב שמסופר היטב, מקורי, משעשע לפרקים ורציני עד כאב בחלקים אחרים, כזה שיגרום לכם לאהוב את הדמויות ולרצות לקרוא בו עד תומו, אבל להאט לקראת הסוף כדי שההנאה לא תסתיים, אם כך “המבוגרים” הוא בדיוק עבורכם.

מעט על העלילה של “המבוגרים” ללא ספוילר:

קלייר ומאט הם גרושים, הוריה של סקרלט בת השבע.

פטריק הוא בן הזוג הנוכחי של קלייר, ואלכס היא בת הזוג של מאט.

פוזי הוא החבר הדמיוני של סקרלט, ארנב בגובה מטר וארבעים שמשוכנע שאלכס היא רוצחת ארנבים להנאתה.

כל החבורה הזו יחד יוצאת בניגוד לכל הגיון צפוי לחופשת חג מולד משותפת, בכפר נופש בשם “היער המאושר”

כצפוי הרצון הטוב של כל המבוגרים להעניק לסקרלט חג מולד מאושר לא מספיק.

המתחים גואים, סודות ושקרים מתגלים ובסופו של דבר אחד מהמבוגרים מוצא את עצמו ירוי בחץ וקשת.

יותר מכך לא אגלה לכם לגבי העלילה.

“המבוגרים” מצליח הן מבחינת ה”מה” והן מבחינת ה”איך”

הרעיון של העלילה מקורי ביותר ומסקרן, אבל חשוב יותר, הדרך בה היא כותבת היא שגורמת לספר להיות סוחף.

קרולין האלס בנתה דמויות עגולות ואמינות. הן בנויות לפרטי פרטים, אבל לא בדרך שמעיקה על הקורא עם פירוט יתר, אלא בצורה שגורמת לתחושת היכרות עמוקה עם הדמות.

קשה במיוחד לסופר בוגר לכתוב דמות של ילדה שתישמע אמינה ולא מתיילדת או לחילופין מבוגרת מדי לגילה, קרולין האלס מצליחה בכך.

כל דמות “נשמעת” אחרת מדברת, חושבת ומתנועעת בצורה אופיינית לה, הדיאלוגים ביניהם שנונים ובכלל לאורך כל הקריאה בספר הרגשתי כאילו אני צופה בסדרת טלויזיה טובה, כזו שמבקשת בינג’.

ואם כבר הגענו לעולם הדימויים הטלוויזיוני- על גבי הכריכה האחורית של “המבוגרים” הוא מוגדר כקומדיה עוקצנית.

אני הייתי מגדירה אותו דווקא כדרמה קומית. לא חסרים בו רגעים כואבים ונוגעים ללב, והנושאים בו הוא מטפל הם רציניים.