saritflain“הבת מחוץ לארץ” הוא ספרות יפה במיטבה ואני מתכננת לקרוא בו שוב.
״הבת מחוץ לארץ״ ספרה של נג׳את אל – האשמי(הוצאת רימונים) הוא ספר גאוני בתרגום גאוני של רמי סערי.
קראתי את הספר בעודי מאושפזת בבית חולים, דבר המקשה על הריכוז שלי. אולי זו הסיבה שארבעים או חמישים העמודים הראשונים נקראו לאיטם ואולי הוא פשוט לא עושה הנחות ומאתגר. יחד עם זאת גם כשהתקשיתי, ובוודאי בהמשך, לא יכולתי לעזוב את הספר. קראתי בו במשך עשרה ימים בכל הפסקה בין הטיפולים.
״הבת מחוץ לארץ״ הוא ספרות יפה במיטבה. הוא גרם לי להתמוגג מרעיונות תכניים ולהתפעם מצורת הכתיבה ובניגוד לכך שלפעמים “ספרות יפה” הוא שפה מכובסת לספר משעמם, כאן מדובר בספר מרתק.
מעט על העלילה של ״הבת מחוץ לארץ״ ללא ספוילר
הסיפור כתוב בגוף ראשון ושתי הדמויות העיקריות הן המספרת ואמה. הבת הגיעה לברצלונה יחד עם אמה בתור ילדה קטנה ממרוקו.
אבי המשפחה עזב את מרוקו עוד קודם לכן כדי להכין את הקרקע עבור המשפחה.
רק כשהאם ובתה מגיעות לברצלונה מתברר שהאב נטש אותן.
השתיים נותרות לבדן ולומדות להסתגל לברצלונה.
הבת משתלבת היטב, לכאורה, והופכת כביכול לבת המקום, ואילו האם נותרת צמודה למסורות המרוקאיות.
האם עובדת קשה מאוד על מנת לפרנס את שתיהן ומצליחה.
הבת מרגישה מחד מחוייבת לה, ומאידך, כמו כל מתבגרת מרגישה צורך למרוד. הן באמה והן במסורת.
הדרך היחידה שבה האם תהיה חופשיה מדאגות לבת היא נישואי הבת.
שאלה-האמנם אשה לא יכולה לדאוג לעצמה וחייבת לעבור מחסות ההורים לחסות גבר?
זו רק אחת השאלות שהספר מטפל בהן.
הבת, תלמידה מצטיינת בסמינר, עוזבת את הלימודים, ומתחתנת עם הדודן ממרוקו כדי לשחרר את אמה מהעול שלה.
כשהיא תתחתן ותאבד את החופש שלה, אמה תהיה חופשיה. זה המילכוד.
בתחושה שלה, בהתחלה לפחות, היא לא קורבן:
“החתונה עם בן דודי היא בשום פנים ואופן לא מחיר גבוה מדי, אם מביאים בחשבון איך אמא תמיד הייתה מוכנה להקריב את עצמה למעני.”
הספר מלווה את הבת לאורך כשנה ומלווה את ההשתנות בתחושות שלה. זהו ספר של זרם התודעה והעלילה היא בעיקר פנימית.
זה חלק מהקסם שלו.
“הבת מחוץ לארץ” הוא ספר על הבדלי תרבויות, על פערי דורות, על עניים ועשירים, מהגרים ובני המקום, אמהות ובנות.
אלה רק חלק מהנושאים והרבדים בספר העמוק הזה.
הספר מטפל בצורה ניכרת בשפה.
הוא עוסק בתפקידה של שפת אם, תרתי משמע.
יש מושגים שלא קיימים בשפה החדשה ולכן הבת לא לגמרי שייכת לתרבות החדשה.
מצד שני היא כבר לא שייכת לתרבות הקודמת.
השפה כמשקפת הבדלי תרבויות: בשפת האם “היום שלך” הוא יום המוות. כשהבת חוזרת מבית הספר בברצלונה אחרי שלמדה על יום האם היא מכריזה בפני אמה בשמחה קולנית כי זהו “היום שלך”, בתגובה היא חוטפת סטירה מאמה שחושבת שבתה מכריזה כי זהו יום מותה של האם.
למעשה, הבת זרה בכל מקום .
מילים מסוימות קיימות רק בשפה אחת ולא ניתנות לתרגום אלא להסבר מכיוון שהדבר אותו הן ממלילות קיים רק בתרבות אחת.
זה המקום לציין את התרגום הגאוני, לא פחות, של רמי סערי.
ישנם דקדוקי שפה. יש הבדל מהותי בין “עזב” ל”נטש”
זהו ההבדל בין בעל שעוזב את המדינה, ובין בעל שמהגר ואמור להכין את הקרקע עבור אשתו ובתו ורק כעבור שנים מתברר שנטש.
בעיה עיקרית בה מטפל הספר, היא הבעייתיות בלהיות בת מהגרים. אם מורדים בתרבות ההורים משלמים מחיר בדידות. הבת לא באמת תהיה בת המקום. היא תמיד תישאר “הבת מחוץ לארץ”
הפעם לא הבאתי ציטוטים שאהבתי, מאחר וכל הספר ראוי לציטוט, וכל ציטוט יהיה לוקה בחסר כשנוציא אותו מההקשר.
לסיכום אציין רק, רמי סערי והוצאת רימונים עשו זאת שוב.
“הבת מחוץ לארץ” הוא ספרות יפה במיטבה ואני מתכננת לקרוא בו שוב.