ענת עמנואל, מורה לספרות מנתחת את ״נטע זר״

רומן מקסים. כתיבה בשלה וקריאה זורמת.

כותרת הרומן “נטע זר” מקפלת בתוכה את מהות הרומן. גיבורת הרומן כמו גם הדמויות הנוספות חוות את החיים 

במתח  מתמיד בין שייכות ושורשיות מזה “נטע” לבין ניכור וזרות מזה “זר”.

המתח המתחולל בעולמן בין היציבות לאי השייכות בא לידי ביטוי בקונפליקטים הבאים:

בין ילדות לבגרות, במקום הגיאוגרפי- ישראל -טורקיה , בזמן- בין עבר להווה, בין מסורת 

למודרנה,  בין הדורות – שלושה דורות במשפחה, במתח של נשים מול גברים, בשפה- שפת 

העברית מול השפה הטורקית, והמאכלים המסורתיים מול המודרניים אשר תופסים מקום 

חשוב בעלילה .

הרומן, כאמור, מתמקד בעולמן הפנימי של הנשים במשפחה.

הסבתא קאדן, האם בקי , והבת נטע.

לכל אחת מהנשים הנראטיב שלה למציאות , וכל אחת מהן עוברת מסע פנימי התורם 

לתובנות של נטע.

אולם למרות הפערים בין הדורות המתבטאים במנטליות, שפה, מאכלים, העצמאות הנשית 

וכו’ מסתמן מכנה משותף באמצעות סוגיות העולות ברומן.

 ל אחת מהנשים נאבקת בחייה לשמור על עולמה ורצונה, מה שמעצים את הקרע הזוגי.

כל אחת מהן מודעת לכך כי רצונותיה וחלומותיה יוצרים קרע בזוגיות שלהן ובעולמן.

הסבתא קאדן מנסה בכל כוחה להיאחז בעולם המסורתי המוכר לה, מה שניכר במאכליה, 

בלבוש ובהתנגדותה ללמוד את השפה החדשה, העברית. זאת בניגוד לבעלה מרקו ש”כבש 

עוד ועוד מילים עבריות”.

או: ” התחפרה היא מאחורי חומות המטבח ונצרה את לשונה”.

קאדן אינה מוצאת את מקומה במקום החדש בישראל, אליו נאלצה לעקור בעקבות בתה 

יחידתה בקי ושבתאי.

האם בקי בעלת הידע בשפות , תהפוך את השכלתה למקצוע שיאפשר לה לבסוף 

להגשים את חלומה. “היא רוצה עוד דברים בעולמה. חיים שיש בהן עוד תוכן חוץ 

מבישול, מהחלפת חיתולים ומביקורים בגינת השעשועים”.

והבת נטע , גיבורת הרומן , מנסה להתחקות בזיכרונה אחר ילדותה שלה, עברן של אמה 

וסבתה על מנת להבין את עצמה ועולמה.

במסעה הפנימי , באמצעות הדמויות הנשיות בעולמה, וכן באמצעות מקצועה מנסה נטע 

להבין את רצונותיה ותפקידיה, את נשיותה, את הורותה ולקשור את כל החוטים , על מנת 

למצוא את מקומה בעולם  ועל מנת ליצור עתיד טוב יותר לבתה ים ” העולם לא שחור או 

לבן, אפשר למצוא את נקודת האיזון, גם לנפש יכול להיות מנגנון חכם, בררני, כמו קרום 

תא” .

ראוי לציין כי האוכל, הקניות, ההכנות והבישולים של המטעמים הטורקיים המסורתיים, 

תופס מקום חשוב בעלילה.

הן כריאליה – תיאור ההווי ואורח החיים של המשפחה והמקום והן כמטאפורה 

למסורתיות ולשורשיות מול האוכל האחר של שכנותיה של קאדן בארץ.

כך גם השפה מעניקה רובד ריאלי מפורט  ומטאפורי ברומן.

“לכל המנות יש אותו טעם גם למילים של שלושתן” המייצג את המודרנה באמצעות 

המפגש של נטע עם שתי חברותיה, אל מול השפה הטורקית  של הסבתא והצרפתית 

ואיטלקית של האם.

תיאורי האוכל כמו גם השפה, תורמים לאותנטיות של כל אחד מהנראטיבים של הדמויות

ומעניקים אמינות לדמויות  ולעלילה.