"לכתוב כמו אלוהים", ספרו החדש של אשר קרביץ, (הוצאת ידיעות ספרים")מתחזה לספר בלשי.
בעצם, הוא לא מתחזה. הוא כזה, אבל רומן בלשי הוא רק רובד אחד של "לכתוב כמו אלוהים".
בנוסף, ובעיקר, זהו ספר ארס פואטי, שמוכיח את יכולותיו הווירטואוזיות של אשר קרביץ.
"לכתוב כמו אלוהים" הוא ספר מצחיק. לא כזה שיגרום לפרצי צחוק רמים, אלא יותר כמו קומדיה בריטית שנונה שמעלה חיוך דק על השפתיים, ובימי קורונה אלה זה לא מעט.
בעצם, גם בזמנים רגילים.
אשר קרביץ הוא כותב מחונן, וירטואוז של ממש.
מה שאותי הכי הצחיק זו הפניה הישירה לצופים מאחורי הגב של הדמויות.
כך למשל הוא מודיע לקוראים ישירות "ועשיו נעבור לפלשבק" ואחר כך "ובחזרה להווה"
או למשל כך:
"לשאלה זו אדיר ואלישבע לא יזכו לעולם לתשובה, היא תכוסה לעד בחופה של אי -ודאות. גם חוקרי המשטרה לעולם ידעו את אשר התרחש. אבל אתם קוראים יקרים, תזכו לתיאור מדויק
ככה זה כאשר ידידכם הטוב ביותר הוא מספר כל- יודע."
מעט על העלילה של "לכתוב כמו אלוהים" ללא ספוילר:
והפעם אזהר במיוחד. אחרי הכל מדובר (גם) ברומן בלשי.
אדיר יודקביץ' הוא סופר, מחבר ספרי בלש, הוא מקבל חוזה לכתיבת סיפור בהמשכים, הבעיה שהוא במחסום כתיבה.
בתוך כך, הוא פוגש בשכנו, רופא מבוגר, שמבקש ממנו לקרוא סיפור שכתב ולחוות דעתו.
אדיר נעתר באי רצון , אבל כשהוא קורא משהו קורה. מאותו רגע העלילה רק הולכת ומסתבכת ומסתחררת.
כמו בקליידוסקופ, נגלה לנו סיפור בתוך סיפור ומסביבם עוד קרעי סיפורים.
אשר קרביץ כותב סאטירה על ספרות בכלל ועל ספרות רומנטית בפרט
"אביטל הייתה כה מצודדת ומרהיבת עין עד כי קשה היה להאמין שניתן לסנתז יופי שכזה מצלע של גבר.
שיר הלל לחן ולתום הנעורים."
ספר שנון ועם זאת מאפשר אסקפיזם טהור.
