4 שירים מתוך “אסופה” של דור אלה גבע

את דור אלה גבע, כמו אוצרות רבים, גיליתי במרחבי הממלכה של צוקי.

נדמה לי שהטקטסט הראשון שלה שפגשתי והרטיטי לי משהו בלב הוא זה:

כדי לדעת

“אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עֶשְׂרִים שָׁנָה

כְּדֵי לָדַעַת

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם

זָקוּק לטִפּוּל

אֶלָּא לְאַהֲבָה.

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם

צָרִיךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת

אֶלָּא לְהֵרָפֵא.

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיךְ

אָדָם דָּבָר

מִלְּבַד עֵינַי הָרוֹאוֹת

אֶת שְׁלֵמוּתוֹ

בִּפְנִים הַסֶּדֶק.”

דור עוסקת בריפוי ותהליכי הנחייה, והדבר ניכר מאוד בשיריה. כוונתי למובן הטוב, לא חלילה לשירה מגויסת, אלא לשירה שמעבירה את הקורא חוויה תרפויטית.

כפי שכותבת בגב הספר חגית אלמקייס שערכה את הספר(גילוי נאות: זכיתי ללמוד אצלה כתיבה במשך שנה):

לסופשבוע זה בחרתי שלושה שירים מתוך “אסופה”:

מֻתֶּרֶת

“כְּבָר מֻתֶּרֶת בִּי

הָאִטִּיּוּת.

מֻתָּר בְּיָדִי מַקֵּל הַנְּדוּדִים

וְהַהֲלִיכָה שֶׁאֵין בָּהּ חַמְדָנוּת

לְנוֹפִים.

דּוֹרֶכֶת בַּמָּקוֹם הַזֶּה

מַשִּׁילָה נַעֲלַי

כִּי קָדוֹשׁ הוּא הַמָּקוֹם

שֶׁבּוֹ הַכֹּל

אֵינוֹ מְחַכֶּה לְדָבָר.”

 חֲלוֹם אֶחָד

“כְּדַאי שֶׁבַּבַּיִת שֶׁלָּךְ יִהְיוּ

חַלּוֹנוֹת גְּדוֹלִים.

אִשָּׁה צְרִיכָה

חַלּוֹן שֶׁדַּרְכּוֹ תּוּכַל לְהַבִּיט

אֶל אֹפֶק רָחָב מִמֶּנָּה

הַרְחֵק מֵאֲבַק הַשָּׁנִים.

אַחֶרֶת שְׂדוֹת הַנֵּצַח שֶׁבָּהּ קְמֵלִים,

וְיַעֲרוֹת הָעַד הַמִּסְתּוֹרִיִּים שֶׁלָּהּ

הוֹפְכִים לְזָרִים.

אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת מָה –

עָדִיף אוּלַי

חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים

אוֹ בּוֹאִי נֹאמַר שֶׁלְּפָחוֹת

תַּשְׁאִירִי חַלּוֹן אֶחָד פָּתוּחַ.

וְגַם אִם יֵשׁ לָךְ אֶת כָּל הַסִּבּוֹת

לְהָגִיף תְּרִיסִים –

כִּי פָּגְעוּ בָּךְ

כִּי אָמְרוּ לָךְ בַּפָּנִים

כִּי לֹא יָדַעְתְּ

טָעִית

עָבַרְתְּ אֶת הַגְּבוּל –

עֲדַיִן הַבְטִיחִי שֶׁתַּשְׁאִירִי

חֲלוֹם אֶחָד פָּתוּחַ.

שֶׁיֵּדַע שֶׁיֵּשׁ

רֶוַח בֵּין הַשְּׁלַבִּים

שֶׁדַּרְכּוֹ יוּכַל עִם הָרוּחַ

לִנְשֹׁב אֵלַיִךְ פְּנִימָה.

שֶׁיִּרְאֶה אֶת הָאוֹר מֵרָחוֹק

וְיֵדַע שֶׁאַתְּ בַּבַּיִת

שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְאִבּוּד

בַּחֲשֵׁכָה.”

הַמּוּבָן מֵאֵלָיו

“מְשׁוֹרְרִים חַיָּבִים לִכְתֹּב עַל הַמּוּבָן מֵאֵלָיו.

הֵם צְרִיכִים לִמְנֹעַ מֵאִתָּנוּ

לְהִתְפַּתּוֹת לַמַּחְשָׁבָה

שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים

וּכְבָר רָאִינוּ דָּבָר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם.

הֵם צְרִיכִים לְהוֹצִיא אֶת הַחַיִּים

מֵאַלְמוֹנִיּוּת הַיָּמִים

וּלְהַזְכִּיר לָנוּ

שֶׁיֵּשׁ סְפִירָה לְאָחוֹר שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת

כָּל הַזְּמַן.

לָקַחַת אֶת הַחֻלִּין הַמִּתְפַּזֵּר

וּלְהַדֵּק אוֹתוֹ בִּקְדֻשָּׁה

אֶל בֵּית הֶחָזֶה.

לִכְתֹּב אֶת אֵלּוּ

שֶׁאֵין בָּהֶם תְּפִלָּה וְאֵין בָּהֶן פְּלִיאָה

וְלָתֵת אֶת הַטַּעַם:

טַעֲמָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ עַל וִילוֹן

עֲנָפִים שֶׁטַּעֲמָם רַגְלֵי צוּפִיּוֹת קַלּוֹת

גֶּזַע עֵץ שֶׁטַּעֲמוֹ אֲדָמָה

הַיְּכוֹלָה לְכָל מַכְאוֹבֵינוּ

וְלִמְלִיחוּת טְעָמֵינוּ אָנוּ

הַמְּמַהֲרִים לִחְיוֹת

לִפְנֵי שֶׁיִּגָּמֵר הַיּוֹם.”

את הספר “אסופה” של דור אלה גבע ניתן להשיג בקישור הזה