saritflain“חמצן” הוא ספר קטן במובן הטוב של המילה.
“חמצן” הוא ספרו השני של אמיר זיו.(הוצאת עם עובד)
אחרי ספרו הקודם והמצוין, “ארבעה אבות” חיכיתי לספרו הבא בשקיקה, וכשזה הגיע קראתי אותו בסקרנות ושמחה.
אם אתם מחכים כאן ל “אבל”- אין כאן. נהניתי מ”חמצן” לא פחות מאשר קודמו.
“חמצן” הוא ספר קטן במובן הטוב של המילה. אינטימי, מכניס את הקורא פנימה לתוך עולמן של הדמויות, וכמו קודמו מתעסק בבדיקת ערכים.
משפחה ותפקידה, בטחון מול חופש, חומריות מול רוח, אהבה מול קבלה ,ועוד ועוד.
את כל זה משכיל אמיר זיו לארוג בתוך עלילה של 72 שעות, מבלי לגרום לתחושה דחוסה.
להיפך, הוא אוורירי, כמו חמצן.
מעט על העלילה של “חמצן” ללא ספוילר:
רן וטליה, מתנדבים במד”א, בני 16, מסתגרים ומסתתרים יחד בתוך אמבולנס חונה. באותה שעה עורך סבו של רן, איל תעשיה ידוע, אחד מעשירי הארץ המקושר לכל השמנא וסלתא, מסיבת יום הולדת שבעים.
על הפקת האירוע טרחו מקורביו במשך חודשים. רן לא מגיע למסיבה, למרות היותו הנכד המועדף.
יש לו סיבות, כמובן, והן נחשפות במהלך הקריאה. ומעמוד לעמוד, יותר ויותר מובנות ומוצדקות.
בתוך כך, בני, שותפו של הסב מזה עשרות שנים, משבש את המסיבה, ובנוסף מעיבה על החגיגה חקירת משטרה.
ואם כל זה לא מספיק, גם נישואי הוריו של רן התפרקו ממש בימים אלה של המסיבה.
גם ב”חמצן” כמו בספרו הקודם של אמיר זיו, יש עיסוק בהיבריס ובעונש על כך.
בדיוק כמו ב”ארבעה אבות” ואפילו יותר, הדמויות שלו עגולות לחלוטין ובכך כתיבתו של זיו שהתחילה כמצוינת, עוד השתבחה. אפילו הסב, שלכאורה מייצג את הקור החומרני, האב הקשוח והתובעני, מעורר חמלה.
הסיבות להתנהגותו הולכות ומתבהרות.
אמיר זיו לא מניח תגיות, הוא מפזר סימני שאלה.
האם כסף מאפשר חופש? או אולי להיפך? מה תפקידו של אב אוהב? איפה עובר הגבול בין מותר לאסור?
מה מותר לעשות בשם האהבה?
אלה רק מקצת מהדוגמאות ויש גם כאלה שלא אוכל לגלות בשל סכנת ספוילר.
ומבלי לחטוא בזה, אספר לכם שהחלק האחרון בספר, בו מתבררת הסיבה האמתית להיעדרותו של רן מהמסיבה, שובר את הלב, ומאיר באור חומל קורבן מהסוג שלא מרבים להציג בספרות ובחיים בכלל.
אמיר זיו, אני אישית מחכה לספרך הבא.