“לב אוקיינוס שלי” של יעל שריר- יפה ועמוק כמו הלב והאוקיינוס

שיר

אִם יֵשׁ דְּבַר מָה שֶׁלָּמַדְתִּי

מִשָּׁנִים בְּצַל הַמְּבוּכָה,

הוּא לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה מִכֻּלָּם

בְּמִינִימוּם הַמִּלִּים הַנִּדְרָשׁ

וְלִקְרֹא לָזֶה שִׁיר.

זה היה השיר הראשון של יעל שריר אותו קראתי ב”לב האוקיינוס שלי”.

מייד הרגשתי שלאוקיינוס הזה אני רוצה לצלול, וככל שהעמקתי ושחיתי עוד ועוד במימיו, כך הרגשתי

יותר ויותר תחושת מוכרות מעורבת בבהלה קלה.

איך יכול להיות שהאישה הזו שמעולם לא פגשתי, שעד אז אפילו לא הייתה חברת פייסבוק שלי, מכירה אותי כל כך?

מתי היא נכנסה לראש שלי וכתבה אותו?

למעשה התחושה הזו התחילה מעט קודם, כשנתקלתי בספר אצל חן, חברתי. ראיתי את גב הספר

זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו לאחר ש”לב יחף” שלי יצא לאוויר העולם.

עוד באותו ערב, כתבתי ליעל הודעה וביקשתי לרכוש את הספר.

זה לא רק ה “מה” זה גם ה “איך”

“לב האוקיינוס שלי” כתוב בצורה מדויקת, נוגעת ללב, חדה ורכה גם יחד, פוצע ומרפא בו זמנית, כמו ששירה טובה אמורה להיות.

זה בדיוק המקום להזכיר את טל איפרגן, שערכה את הספר.

עריכה טובה היא אמנות לא פחות מכתיבה. קשה להרגיש בזה, קל יותר לדעת כשהעריכה רשלנית, ובכל זאת, כשזה זה זה זה, וזה זה:)

טל איפרגן ערכה גם את ספרה המצוין של שושי קלאס, “החלקיק האלוהי של הצחוק”

נדמה לי שזה המקום לפנות את הבמה למילותיה של יעל שריר.

מחר בפעם האלף

מָחָר בַּפַּעַם הָאֶלֶף אֶשְׁאַל – 

לָמָּה שׁוּב?

מָה הַצֹּרֶךְ הַזֶּה,

הַחוֹזֵר, לִכְתֹּב אוֹתִי

לְמִילְיוֹן עֵינַיִם?

מָתַי תִּתְמַלֵּא הַבְּאֵר?

מָחָר, בַּפַּעַם הָאֶלֶף,

אֶשָּׁאֵר חַפָּה מִתְּשׁוּבוֹת.

וּבְכָל זֹאת

אוֹסִיף לִנְשֹׁף בַּעֲדִינוּת בַּגֶּחָלִים,

שֶׁלֹּא תֹּאבַד לִי הָאֵשׁ.

בבית הזה

בַּבַּיִת הַזֶּה הִתְרַחֲשׁוּ

פְּלָאוֹת וּמַפָּלוֹת

וְהַפָּלָה אַחַת

וּמַעֲשֵׂי אַהֲבָה מַעֲשִׂית

וּצְעָקוֹת עַד לֵב שָׁמַיִם

וְנִשְׁבְּרוּ כֵּלִים

וְנֶעֶרְמוּ כְּבִיסוֹת

וִילָדִים הֻזְנְחוּ וְטֻפְּחוּ

וְקוֹל צְחוֹקָם וּבִכְיָם טִפֵּס לַתִּקְרוֹת

וְהָיוּ חֲלוֹמוֹת

וְלֵילוֹת כּוֹכָבִים

וְיַמִּים גְּבוֹהֵי גַּלִּים

וּסְעָרוֹת

וְהָיוּ דִּמְעוֹת מֶלַח

וְעוּגוֹת שְׂרוּפוֹת

וְנִחְיוּ חַיִּים.

ובכל זאת, עוד מילה אישית

מי שעוקב אחרי יודע שלפני 14 חודשים התייצבתי מול מלאך המוות, וניצחתי, בינתיים. מאז אני יודעת שיש מה שמפחיד אותי אפילו יותר מהמוות, וזה למות בעודי בחיים.

עם הידיעה הזו, קראו את השיר האחרון שבחרתי עבורכם מהספר הנפלא הזה, “לב האוקיינוס שלי”

על החיים ועל המוות

הָיִיתִי רוֹצָה לָקַחַת אֶת הַמָּוֶת שֶׁלִּי אִתִּי

לַהֲלִיכָה בַּשָּׂדוֹת.

הָיִיתִי רוֹצָה לְשַׁוּוֹת

אֶת הַמָּוֶת שֶׁלִּי לְנֶגְדִּי תָּמִיד.

לְהַחֲזִיק לוֹ בַּיָּד,

לְהַרְגִּישׁ אֶת נְשִׁיפוֹת הַזְּמַנִּיּוּת בְּעָרְפִּי

וּלְהַרְשׁוֹת לְעַצְמִי בֵּינָתַיִם

לִחְיוֹת עַד תֹּם.