"איך לאהוב את בתך" ספרה החדש של הילה בלום, הוא ספר מרתק, מהפנט אפילו, אבל לא פחות מכך הוא ספר חשוב.
הוא ספר שמראה מבלי להצהיר על כך, דרך סיפור קטן כביכול, איך אהבת הורה יכולה להיות הרסנית.
הדברים לא מוקצנים, הכל נכתב באיפוק, זו משפחה כמעט נורמטיבית, וכך בדרכה החכמה, אומרת לנו הילה בלום:"הסכנה קיימת אצל כולם"
הספר נקרא "איך לאהוב את בתך" ללא סימן שאלה, כמו מדריך הפעלה. או במקרה הזה מדריך אזהרה.
מעט על העלילה של "איך לאהוב את בתך" ללא ספוילר:
יואלה, אמה של לאה, עומדת ברחוב חשוך בהולנד, וצופה אל חלון חדר השינה של נכדותיה אותן לא פגשה מעולם.
כך מתחיל הספר, אבל הסיפור מתחיל כמובן הרבה קודם. בילדותה של לאה, ואולי בילדותה של יואלה?
אלו הם סיפורים של אימהות ובנות. גם ציר העלילה המרכזי, וגם הסיפורים אותם יואלה קוראת והופכים לחלק מחייה.
כידוע אני נזהרת מספוילרים, ולכן רק אוכל לציין, שמעשה דרמטי מתברר לקראת סוף הספר, ומשליך אור על תחילתו,
ועם זאת התחושה קיימת מהרגע הראשון של קטסטרופה שעומדת להגיע. סוד שברור למספרת ועוד רגע יתברר לקוראים.
“אני רוצה לכתוב על לאה בבת אחת, הכול. אבל קוף המחט של השפה.”
בחירת השמות של הדמויות כמובן אינה מקרית, לאה ויואלה, כמו האותיות כך גם הדמויות, כרוכות זו בזו, לעיתים עד סימביוזה מסוכנת.
שוב, מבלי ספוילר אוכל רק להגיד- הורים, אנא מכם, שימו לב איך אתם מגנים על ילדיכם הגנת יתר ודווקא כך מסכנים אותם.
לאורך כל הספר הילה בלום סומכת על הקורא, לא מסבירה יותר מדי, נותנת לדברים להתגלות בזמנם.
והם אכן מתגלים, הן בציר העלילה והן ברבדים הרבים העוטפים אותה.
סימנתי לעצמי משפטים רבים מאד. רק את חלקם אני מניחה כאן:
“עכשיו אני חושבת שמשפחות אומללות לא עניינו אותי עוד, בכלל לא, עניינה אותי רק אומללותן של משפחות מאושרות״
"החיים הם תמיד מסע ארוך של החלמה מהילדוּת. ”
“החשכה מעולם לא כיסתה על דברים, ההפך, החשכה הפשילה לעיני כול את חלקיהם הפרטיים ביותר של הבית והמשפחה ”
ולסיום הציטוטים- את המשפט הבא אני מכירה לצערי על בשרי. הוא מדויק פיזית, לא פחות מדיוקו המטפורי
"היעדר התחושה היה בעצמו מין תחושה, מין סטייה בין החושים ”
לסיכום, "איך לאהוב את בתך" הוא ספר מרתק, חכם, עצוב וחשוב.
הכריכה היפהפייה היא בעיצובה של תמי בצלאלי
