"בייבי בלוז", ספרה של מרים קוץ, גרם לי לבכות, לצחוק, להרהר, להנהן הסכמה, וכשהגעתי לסוף, רציתי לחזור ולקרוא אותו שוב.
לא כי לא הבנתי, אלא כי רציתי לחזור ולקרוא אותו בעיניים של מי שכבר מכירה את הדמויות, בפרספקטיבה של זמן, כמו בחיים.
הן נכנסו לי ללב, כולן, כל הדמויות, גם המשניות, שרטו אותו, נירמלו חלקים ממנו, העשירו אותו. בקיצור- עשו מה שספר מצוין אמור לעשות.
כבר בעמוד הראשון כשנתקלתי בתיאור הלוויה המקורי, ידעתי שהספר מבטיח.
""בית הקברות הוא אולי המקום היחיד בעולם שבו אולי לא ישפטו אותך על קלישאות. להפך, בואו, תגזימו, ספרו עד כמה המנוחה הייתה. ובכן, מה הייתה?"
כאמור " בייבי בלוז" לא רק מבטיח- הוא גם מקיים.
מעט על העלילה של "בייבי בלוז" ללא ספוילר:
ביום שבו יולדת רובין, בת הארבעים את בתה, היא גם מתייתמת מאמה.
רובין שוקעת ב"בייבי בלוז" לא ממש דיכאון, אלא דכדוך, ומשם מתחיל מסע חיפוש שלה, ששולח אותה להתחקות אחר ההיסטוריה המשפחתית שלה.
היא קוראת במחברות שהשאירה אמה ומנסה לפתור את החידה- מי הוא אביה.
לכאורה מחפשת רובין את אביה, למשעה היא מחפשת משהו עמוק יותר.
על הכתיבה של מרים קוץ
מרים קוץ כותבת כך שאני כקוראת רואה, שומעת ומרגישה את הכתוב.
הדמויות כולן אנושיות, פצועות ופוצעות. מעוררות רצון לחבק אותן, גם אם לעיתים הן מעוררות פלצות במעשים שלהן.
מרים קוץ שוזרת בתוך ההתרחשויות ובדיאלוגים תובנות יפות וחכמות
"הדבר הרע הראשון שקורה לך בחיים הוא פריצת דרך תודעתית. עד שזה לא קורה את לא יודעת שדברים רעים הם אפשריים. אבל מרגע שהתרחש האסון מהראשון כל השאר חגים באוויר כמו להקת עורבים. מנמיכים בכל פעם עוד קצת, מחפשים מנחת."
"אהבה זה כמו מפעל הפיס, כולם קונים כרטיס, רק אחד זוכה באלף לירות. כולם מקנאים בו. אבל מה. לפעמים בסוף מגלים שהוא נהיה שיכור ושרף את הכל בקלפים."
"הפצע שלה היה ישן, אבל פתוח. היא רצתה תחבושת, גם אם זו הייתה תחבושת בדיעבד."
"דיבורים ריקים של ניחומים מפלסטיק עם אנשים שלא הכירו אותו"(נאמר על סצנה שבה חייל נהרג ואנשים באים לשבעה לנחם את הוריו)
והאמינו לי היו עוד משפטים רבים שרציתי לצטט
"בייבי בלוז" רווי דיאלוגים נלאים. מרים קוץ מיישמת את הכלל החשוב- show-don’t tell
כך למשל כשהסבא מסרב לקנות טלוויזיה ואומר" עד שלא תהיה טלוויזיה בעברית אני לא קונה" אנחנו מבינים כל כך הרבה על הדמות שלו, ועל רוח התקופה.
ובכלל רוח תקופה היא אחרת החוזקות של הספר.
"בייבי בלוז" נע בין שנות שבעים לימינו, עם לא מעט איזכורים גם לשנים קודמות, ובכל אחת מהתקופות אפשר להרגיש וכמעט להריח את ניחות התקופה.
"בייבי בלוז" הוא ספר ישראלי מאוד, המיקומים- רחוב לילנבלום בתל אביב עם חלפני הכספים, "הפינגווין" בנהריה. "מדינת אכזיב" של אלי אביבי.
הפתאומיות הטראומטית של מלחמת יום כיפור והאווירה אחריה.
המתח בין ותיקי הארץ שגדלו במושבים כמו כפר יהושוע ובין מי שעלו לארץ אחרי קום המדינה, וברוב חוצפתם לא הספיקו להילחם במלחמת יום העצמאות
ועם זאת הוא ספר אוניברסלי.
זה ספר על קונסטלציה משפחתית.
על כאב שעובר בתורשה, על סודות וגדילה בתוכם, על חיפוש,
על חווית הבדידות והזרות גם כשאתה בקרב האנשים הכי קרובים לך,
על הנואשות שבחיפוש אהבה
על המורכבות של יחסי אימהות ובנות.
יכולתי להוסיף עוד. כי יש בו ב"בייבי בלוז" עוד ועוד רבדים.
במקום זה אסתפק בשני משפטים-
רוצו לקרוא אותו.
