שרית פליןבין עבר להווה, בין מצריים לישראל, נרקמת עלילה מרתקת בספרה של אילה דקל.
כשסיימתי לקרוא את "הביתה הלוך חזור" ספר הביכורים של אילה דקל(הוצאת שתיים) חזרתי וקראתי שוב את ההקדשה:
"לסבתא טוני, שהסיפורים שלה הם פסקול ילדותי"
מיד נזכרתי בציטוט של וירג'יניה סאטיר:
״ואני מניחה שלפני שאעזוב את העולם הזה, יש דבר אחד שאני רוצה שכל העולם ידע, והוא, שקשר אנושי נוצר על ידי הקשר של עור, עיניים, וטון הקול.
אלו הדברים שלימדו אותנו לפני שהיו לנו מילים.
איך שההורים שלנו נגעו בנו, איך שהם הסתכלו עלינו, איך שהקולות שלהם נשמעו- הכל הוקלט בתוכנו״
אמנם סאטיר התייחסה לזיכרונות של טרום המילים, ואילה דקל התייחסה בהקדשה לסיפורים,
אבל משהו בסיפור עצמו כן מתייחס לזיכרונות עליהם כתבה סאטיר.
מעט על העלילה של "הביתה הלוך חזור" ללא ספוילר
סבתה של ליאורה נפטרה.
בהלוויה קוראת זקנה זרה לעבר הקבר "אני סולחת לך מרסל"
ליאורה ניגשת לעברה ושואלת מי היא.
כך נפתחת העלילה. כך נפתחת תיבת פנדורה.
"הביתה הלוך חזור" הוא סיפור תלת דורי, המתרחש בין ישראל למצריים,
בין שנות השלושים של המאה שעברה, לשנת 2010.
ליאורה נשואה לאיתמר, ולשניים שני בנים קטנים.
כשהכירו הייתה ליאורה דתיה ואיתמר חילוני. כיום המצב הפוך, ואיתמר אף כועס על ליאורה כשהיא לא שומרת שבת.
כשנפתחת תיבת הפנדורה, בעקבות הלוויה של סבתה, מבקש ממנה בתקיפות איתמר להניח לנושא.
הוא חושש מההשלכות על משפחתו.
ליאורה לא מניחה. היא חוששת מההשלכות של הסודות.
אלה שניים מצירי המתח ביניהם.
האם יתגברו? האם ירצו להתגבר?
אני מתהלכת בזהירות מחשש ספוילר, למרות שיש לי תחושה שרבים מכם כבר קראו ברשת מהו אותו סוד.
אילה דקל התראינה על כך לא מעט.
וגם אם נחשפתם לספוילר- ההנאה לחלוטין מובטחת.
ובכל זאת- אני נאמנה למדיניות הזהירה שלי בענייני ספוילרים.
אחת התימות של "הביתה הלוך חזור" היא פערי אמונה/דת/תרבות בין בני זוג,
היכולת/קושי של האהבה לגשר עליהם. יש הקבלה בין ליאורה ואיתמר ובין זוג בעבר.
תימה נוספת היא יחסי גברים נשים, בעבר ובהווה, בתרבויות השונות.
האג'נדה הפמיניסטית של אילה דקל, באה לידי ביטוי בצורה מובהקת בספר.
"הגברים בחייה העבירו אותה מיד ליד משל הייתה מטבע עובר לסוחר"
כל הדמויות הנשיות בספר, גם כשהן חלשות- הן חזקות.
גם כשהנסיבות נגדן, הן מוצאות דרך.
"הביתה הלוך חזור" כתוב וערוך היטב (עורכת אורנה לנדאו) מעבר לכך שהסיפור מיוחד מאוד מבחינת התוכן
(הלוואי שיכולתי לגלות לכם למה)
המעברים בין פרק לפרק, בין עבר להווה, חלקים.
אחד הדברים האהובים עלי הוא כשהסופר משאיר מרחב של תהיות ופרשנות לקורא, סומך עליו.
כך בדיוק אילה דקל נוהגת.
כשהגעתי לעמוד האחרון קרו כמה דברים.
ראשית חשבתי- רגע, אבל מה קורה אחר כך? למה היא לא גילתה לנו?
מיד אחר כך הבנתי שהיא צודקת בבחירה שלה.
והדבר הנוסף הוא שפניתי לאילה והזמנתי אותה להתארח בסלון הספרותי בביתי, בנס ציונה.
אז- רשמו לכם את התאריך- 24/3 בשעה שמונה בערב. ההשתתפות ללא עלות, אבל דורשת הרשמה מוקדמת.
מילה על כריכת הספר- מעבר לזה שהיא מתאימה לדמויות הנשיות שבספר,
היא הזכירה לי את דמותה של מירי מסיקה בסרט "שלוש אמהות", שעוסק גם הוא בנשים יהודיות במצרים
אני קראתי את הספר ב"אפליקציית "עברית" אחד היתרונות מבחינתי של קריאה כזו, היא האפשרות לחיפוש.
כך כשאני רוצה להיזכר במשהו שהיה בספר, אני לא צריכה לדפדף, ולעייף את העיניים.
אני פשוט מכניסה מילת חיפוש ומיד זה זורק אותי למקום ההוא בספר.
יתרון נוסף הוא האפשרות לקרוא חינם פרק ראשון ולהתרשם.
לעמוד הספר ב"עברית"