"הלוואי הייתה לי קונכייה"- ספרה השני של דפנה שן

"הלוואי הייתה לי קונכייה" – ספרה הנפלא של דפנה שן (בעריכת טל ניצן. הוצאת קתרזיס),

כמו קודמו, "בצד הלא נכון של הלילה", גם הוא ספר שירה וצילומים.

אהבתי מאד את ספרה הראשון וגם המלצתי עליו כאן.

"הלוואי הייתה לי קונכייה" מתעלה על אחיו הבכור בכמה דרגות.

היו שירים שאהבתי, אחרים אהבתי מאד, ואחרים אהבתי אפילו יותר.

ניכר בשיריה של דפנה שן שהיא קלינאית תקשורת.

עושר השפה, המצלולים, המטפורות שלעולם אינן צירוף שחוק.

יש לא מעט כאב בשירים, אבל גם תקווה, ואהבה.

וכמה אנחנו זקוקים לשני אלה בחיים בכלל ובימים אלה בפרט.

"הלוואי הייתה לי קונכייה" שופע אסתטיקה בשירים, בצילומים, בכריכה היפהפייה,

ואפילו בחומרים מהם עשויים הדפים והכריכה.

גם בצילומים ניכרת הרגישות ונקודת המבט המקורית של דפנה שן.

החיבור שלה לעולם הטבע בולט גם בשירים וגם בצילומים.

אחרי ספר שני, נדמה לי שיש לדפנה שן כבר טביעת אצבע ייחודית כיוצרת.

היה קשה מאד לבחור שירים לתת לכם טעימה מהספר, ובכל זאת הנה ארבעה לדוגמא.

שחייה צורנית

מִתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁקֶט

מְפַרְפְּרוֹת רַגְלַיִם

לְהַחֲזִיק חִיּוּךְ

מֵעַל הַמַּיִם

וּכְשֶׁאֶפְשָׁר –

לִנְשֹׁם.

 *

פעולות פשוטות

תְּשַׁנְּנִי:

תִּשְׁנִי תָּקוּמִי תִּנְשְׁמִי

וְשׁוּב לִנְשֹׁם, גַּם

אִם הַיּוֹם אַתְּ עֵשֶׂב בַּסּוּפָה

סְפִינָה טְרוּפָה

בַּסְּעָרָה שֶׁבָּךְ

תִּנְשְׁמִי, תִּשְׁנִי, תָּקוּמִי

תִּרְאִי אֵיךְ

פְּעֻלּוֹת

פְּשׁוּטוֹת

הוֹפְכוֹת חַיִּים.

 

 

לפנות בוקר החתולה

נִשְׁכֶּבֶת עַל בִּטְנִי.

עַכְשָׁו יֵשׁ לִי

חֲתוּלָה עַל הַבֶּטֶן, יֵשׁ לִי

חֲתוּלָה עַל הַבֶּטֶן בַּמִּטָּה הַזּוּגִית, יֵשׁ לִי

חֲתוּלָה עַל הַבֶּטֶן בַּמִּטָּה הַזּוּגִית בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה, יֵשׁ לִי

חֲתוּלָה עַל הַבֶּטֶן בַּמִּטָּה הַזּוּגִית בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה בַּבַּיִת הָרֵיק, יֵשׁ לִי

חֲתוּלָה.

אֵינִי לְבַד.

 

"כללית, שלום"

אֲנִי רוֹצָה לִקְבֹּעַ

תּוֹר לְקַרְדְּיוֹלוֹג

גֵּנִיקוֹלוֹג, כִּירוּרְג

וְגַסְטְרוֹאֶנְטְרוֹלוֹג,

צְרִיכָה לִבְדֹּק שֶׁ

הַיָּדַיִם, הַשָּׁדַיִם,

הַמֵּעַיִם וְגַם כָּל הַשְּׁאָר

בְּסֵדֶר. אִם אֶפְשָׁר

גַּם אִי־אֵם־גִ'י וְאִי־אִי־גִ'י,

סִי־טִי רֹאשׁ צַוָּאר, חֲלַל

הַבֶּטֶן, הֶחָזֶה אוּלַי

גַּם אֵם־אָר־אַי.

אֵין מָה לִדְאֹג,

כְּלָלִית שָׁלוֹם לִי

רַק דְּרוּשָׁה בְּדִיקָה

מַעֲמִיקָה

כִּי זֶה זְמַן־מָה אֲנִי מְאֹד זְקוּקָה

שֶׁמִּישֶׁהוּ יֹאמַר:

"הַכֹּל בְּסֵדֶר".

 

השירים אמנם נכתבו כולם לפני השבעה באוקטובר, אבל כמה כולנו זקוקים

למישהו שיאמר לנו "הכל בסדר"

והנה גם כמה טעימות מהצילומים