כל הפוסטים בהוצאת הקיבוץ המאוחד

המלצה משולשת לספרי ילדים שישמחו גם את המבוגרים

״המנהרה״ הוא ספרו החדש של א.ב.יהושע. מבחינתי כל יציאה לאור של ספר שלו היא חגיגה של הבטחות, ו״המנהרה״ מקיים את כולן. כשסיימתי לקרוא אותו היתה התגובה המיידית שלי ״וואו!״ הוא מצליח בו זמנית לרצות לגרום לי לקרוא עוד ועוד כי העלילה סוחפת, ולרצות להשתהות, כי הוא מעורר מחשבה והשתאות. כשהגעתי

״הסיפור של הילדה האבודה״  הוא הכרך הרביעי והאחרון בסדרת ״החברה הגאונה״ של אלנה פרנטה. לפני שאתייחס אליו אני פונה לאלה מכם אשר לא צלחו את הכרך הראשון ולכן לא המשיכו הלאה. אני לחלוטין מבינה אתכם.  גם אני קראתי אותו בפעם הראשונה ונשברתי מהר מאוד. כשהתרבו ההמלצות נתתי לו הזדמנות נוספת.

    ״לכי, רצפי את הים״ הוא ספרה הרביעי של עדנה שמש(הוצאת הקיבוץ המאוחד). עוד לא קראתי את ספריה הקודמים, ״אמסטל״ ״דיונות החול של פריז״ ו״הוטל מלטה״, אבל ספרה הרביעי בהחלט מעורר בי את הסקרנות והרצון לקרוא אותם. ״לכי, רצפי את הים״ נקרא כך על שם פתגם בערבית שמשמעותו המטפורית

״לאמץ אחות״ הוא ספר חדש שכתבה אירית שטייף שושני ומתאים לילדים בגילאי עשר ומעלה. (הוצאת הקיבוץ המאוחד) הוא נוגע בצורה רכה בנושאים קשים כמו ילדי אומנה, הפרעות אכילה ובריונות. הנגיעה הרכה הזו היא כוחו וגם מגבלתו. זו הסיבה שאני חושבת שהוא מתאים לילדים בגילאי עשר ומעלה, אבל פחות לבני נוער.

על ״שיבת הבית ונדודיו״ כתבתי בעבר כאן. אל ספרה זה של דיתי רונן, אני חוזרת מדי פעם, נותנת לאצבעות להחליט במקומי בצורה מקרית באיזה עמוד לפתוח אותו, העיניים קוראות והלב ננגע (יש מילה כזו? אם לא זה בדיוק הזמן להמציא אותה) כשחשבתי מהו השיר איתו אני רוצה לסיים את השנה

  ״פולשת״ נובלה בלשית, ספרה החדש של ארנה קזין הגיע אלי בדיוק בזמן. כמעט אפשר לומר שהיא פלשה אלי, או לפחות עקפה את האחרים הממתינים לתורם. וכל כך למה? הייתי אחרי קריאה של כמה ספרים ישנים ומשובחים( שעוד יגיע גם תור ההמלצה עליהם, אני מבטיחה) שהשאירו בי חותם עז מצד