אחד הספרים שאהבתי מאוד בילדותי, הוא " סוד הגן הנעלם", קראתי אותו כמה פעמים ובכל פעם מחדש הרגשתי שאני ממש נמצאת שם בתוך הגן, יכולתי לחוש את האוויר הצח, ואת השמש שמלטפת את הלחיים.
למרות שאין שום קשר בין" גן המכתבים" לספר הזה, פרט למילה גן, נזכרתי בו כי אותן תחושות חזרו.
הייתי באיטליה, התחבאתי מההפצצות באוויר, נשימתי נעתקה כשהגרמני ביקש לראות את התעודות,ו…… רגע בעצם, עוד לא הצגתי לכם את הספר.
"גן המכתבים" נכתב על ידי אליסון ריצ'מן,
הסיפור מתרחש באיטליה, ועבודת התחקיר היסודית שעשתה הסופרת יחד עם כישרון כתיבה יוצא דופן גרמו לי לשכוח שהיא אמריקאית ולא איטלקייה מדורי דורות.
התחושות בזמן הקריאה הדהדו אצלי את התחושות בזמן צפייה בסרטי קולנוע איטלקיים משובחים(סינמה פרדיסו למשל)
הסיפור מתרחש בשנת 1943, אלודי ברטוליטי היא צ'לנית צעירה ומחוננת בוורונה.
כאשר משטרו הפשיסטי של מוסוליני פוגע במשפחתה, היא מצטרפת אל תנועת המחתרת, שם היא פוגשת את לוקה , מוכר ספרים צעיר והשניים מתאהבים.
במקביל בפורטופינו, דוקטור אנג'לו הצעיר עובר טרגדיה משלו, והוא רדוף אשמה וחרטה.
את השאר תצטרכו לקרוא בעצמכם.
הסיפור של אלודי, לוקה ואנג'לו יכול היה בקלות ליפול למלכודת הספרים הדביקים, אבל הוא לא!
הספר מצוין בזכות הכתיבה המענגת של ריצ'מן, שהופכת אותנו לשותפים מהעמוד הראשון.
היא כותבת כך שאני שומעת את המוזיקה של אלודי בדמיוני.
האזכורים הרבים של "הנסיך הקטן" בספר גרמו לי לרצות לקרוא אותו מחדש. אלה לא רק הציטוטים, אלא גם השיחות של לוקה, אלודי ואנג'לו על הספר הידוע.
סיפרתי לכם קצת על העלילה, אבל על מה הספר באמת?
על הכאב הגדול שהחיים מביאים איתם ועל ההתמודדות איתו, התמודדות שלעיתים מוציאה את המיטב בבני האדם.
על תשוקה שמניעה את החיים, תשוקה למוזיקה, לספרים, למילים , לאהבה.
הוא שבר לי את הלב כמה פעמים, זלגתי בו לא פעם, אבל התובנה שעלתה בי בזמן הקריאה בו היא שמקומות החשוכים ביותר , דווקא שם בולטים האורות.
חג אורים שמח, שנדע למצוא את האור בכל מקום, לשמוע את המוזיקה של החיים, ולבחור תמיד בטוב.
