הילדים,שירו של ג׳ובראן חליל ג׳ובראן, הוא אחד הקטעים הזכורים לי ביותר מתוך ספרו ״הנביא״ מאז שקראתי אותו לראשונה לפני למעלה משלושים שנה.
היום בדיוק חוגגים ילדיי את יום הולדתם העשרים.
היום אני חוגגת עשרים שנות אמהות.
מאז קראתי את השיר הזה לראשונה קראתי אותו עוד פעמים רבות, ובכל פעם הבנתי אותו בצורה שונה. בכל פעם הגעתי לעומק אחר.
כשחיפשתי שיר לסופשבוע זה היה ברור לי שזה יהיה שיר שקשור להורות או לילדים, שיהיה זה שיר שאוכל להקדיש לילדיי ולהרגיש שנתתי להם פיסה מליבי.
נתקלתי בחיפושיי בלא מעט שירים טובים, חלקם מצויינים, אבל אף אחד לא היה מדויק לי כמו השיר שבחרתי לבסוף.
וכשפגשתי את הספר בספרייה שלי ונזכרתי בשיר מייד ידעתי- זה זה!
הילדים/ מתוך ״הנביא מאת ג׳ובראן חליל ג׳ובראן
יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם
כִּי פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם:
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם,
כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם.
גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם
כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר-
שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם,
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל.
כל שורה בשיר הזה מדברת איתי, מזכירה לי את הגבול החשוב כל כך. הוא היה חשוב גם בילדותם, אך הוא בוודאי ובוודאי חשוב בבגרותם.
אחד מניסי ההורות שגורם לי להתפעמות של ממש, הוא ההתבוננות הזו מהצד, היכולת לראות את האדם שצמח מתוך הילד.
אדם שצמח בתוכי, שנשמתי כרוכה בנשמתו, אבל הוא אינו אני. או כמו שאומר הנביא:
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
לקראת הגיוס לצבא קורה משהו שהופך לנו את הבטן, והוא לא קשור רק לדאגה.
כן הדאגה לשלומם הפיזי והרגשי נפשי קיימת, ובהתאם לשיבוצם עוצמתה גם מדירה שינה בלילות והופכת בטן בימים, אבל יש דבר נוסף.
זהו השלב הראשון שבו הם יוצאים מחסותנו גם באופן רשמי.
הנפרדות הזו שעד כה רק התפעמתי ממנה גובה כעת את מחירה. כמו אומרת: גברת, את תמיד תהיי אימא שלהם, אבל הפוקוס זז, הם כבר לא ילדים.
זה לא עצוב, זה לא שמח,זה החיים, וזה בריא.
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל.
וזה תהליך שלוקח זמן להתרגל אליו, גם כשאנחנו הורים כאלה מההתחלה, והשיר הזה כל כך נפלא ומחזק ומנחם וגם מזכיר ובעיקר כמו שאמרה לי ענת לב אדלר בשיחה עליו ועל הילדים שגדלים לנו מהר: ״זה שיר שחורט את עצמו בגוף״
יום הולדת שמח ילדים אהובים שלי.
