מה קורה כשנאמנות לעצמך עומדת בסתירה לאהבה שלך? לנאמנות לחברים ? למשפחה?
מה קורה כשאתה מרגיש חלול, פועל על אוטומט, עושה הכל נכון, אבל בתוכך כולך צעקה אחת גדולה?
כשאתה מזהה בתוך עצמך את הילד שהיית מבקש ממך לחזור ולהיות אתה?
אלה השאלות בהן מתחבט דניאל שגיא, גיבור ספר הביכורים של דרור שגב.
דניאל שגיא שגדל כדניאל אלבז בחדרה, ילד חולמני עם קשיי למידה עצומים, ילד שגילה את עולם הספרים ומצא בתוכו את הנחמה והכוח, הוא היום ארכיטקט מצליח, גר בתל אביב נשוי ואב לשני ילדים קטנים.
החיים מחייכים אליו עד שאסון פוקד את חברו הטוב שי. האסון של שי מרסק גם את הבועה של דניאל. הוא מתחיל לשאול שאלות, ולא מצליח להימלט מהן.
״ אני דניאל שגיא שבתוכו דניאל אלבז. ואני חייב לעצמי את האמת שלי. ״( ע׳12)
שאלה מובילה לשאלה , הזיכרונות מציפים אותו ״פסים פסים של זמן מסודרים כיחידות שלמות בזכרוני״(ע׳13)
מכאן מתחיל המסע שלו. מסע כפול.
הוא יוצא עם חברו הטוב שי לצעוד בשביל ישראל, והוא יוצא עם עצמו למסע פנימי אל תוך הנפש.
בניגוד לספרי חיפוש עצמי/ משבר גיל ה40 רבים, ״ חוצה״ לא נופל למלכודת החפירות ו ״מצאתי את האור״ למיניהם.
״ חוצה״ הוא קודם כל ספר סוחף.
מרענן לקרוא שגבר כותב כך, כל כך רגשי ומחובר.
שלא תטעו- הכתיבה של דרור שגב, שונה לחלוטין מכתיבה נשית. הוא פשוט מוכיח שגם גברים יכולים, להתחבר לרגשות ולדבר עליהם.
כשקראתי את הספר הרגשתי שמצד אחד אני לא רוצה להניח את הספר , ומצד שני חייבת אוויר לנשימה.
התיאור מפורט גורם להרגיש כמו בסרט. לא פירוט מעיק אלא כזה שיוצר תמונה שהולכת ונבנית גם של העולם החיצוני וגם של העולם הפנימי של דניאל.
חוץ מדניאל , שי ומשפחותיהם יש בספר דמות נוספת:השתיקה.
שגב מתאר את שתיקת המועקה בכל כך הרבה מילים ועוצמה עד שהיא נוכחת ממש כמו אחת הדמויות.
בלי לקלקל לכם את הקריאה עם ספוילר אגלה רק שהמועקה מתפוגגת במהלך הקריאה. התחושה היחידה שנשארת היא ההנאה מקריאת ספר מצוין.
עשו לעצמכם טובה ,הוסיפו אותו לרשימת המומלצים שלכם ותנו לו עדיפות בתור.
לקריאת המלצות על ספרים אחרים לחצו כאן
לעמוד הפייסבוק של כותבת אתכם בשבילכם לחצו כאן
