שלא כמנהגי, אתחיל מהשורה התחתונה. הבעיה היחידה שלי עם ״ימים לראות״, ספרה של שגית אמת, היא שהוא נגמר. מכל בחינה אחרת מדובר בספר מצויין.
אם בכל זאת נשארתם כאן, אספר לכם, בלי ספוילר כמובן, למה וכמה אהבתי אותו:
השבוע, בשיחה עם חברה על נושא אחר עלה בי משפט שמתאים בדיוק לחווית הקריאה שלי: מי שמרגיש אמת, ופותח את ליבו על הנייר(או המקלדת) לא יכול שלא לרגש.
הכוונה שלי אינה לאמת ביוגרפית או היסטורית, אין לי מושג כמה מהספר אכן קרה וכמה הוא פרי דמיונה של הסופרת, וזה ממש לא חשוב, הכוונה היא לאמת של תחושה היא האמת היחידה ההכרחית כאן.
מעט על העלילה:
סופי היא אשה צעירה, עיוורת מלידה. היא גרה בחולון עם סבתה בת ה82. בוקר אחד עוברים לבניין שכנים חדשים וסופי שומעת את קולו הגס של בנם. מאותו רגע מתחיל שינוי בחייה ובחיי כל הדמויות הנוספות.
״ימים לראות״ הוא ספר על אהבה ומחירה, על בחירות והשלכותיהן, ובעיקר הוא ספר על בני אדם, ועל כך שהחיים אינם שחור לבן. אפילו סופי העיוורת מבינה זאת ומצליחה לדמיין לכל צבע תחושות וצלילים.
הכתיבה של שגית אמת העבירה אותי בתוך מנעד שלם של רגשות: אהבה, חמלה, כעס, עצב, הקלה ועוד. הדמויות שלה כל כך עגולות ואמיתיות עד שיכולתי לא רק לראות אותן, אלא גם לשמוע את קולה היחודי של כל דמות.
בתחילה סימנתי לעצמי ציטוטים יפים מתוך הספר, אלא שמהר מאוד הבנתי שכמעט כל משפט בספר ראוי לציטוט ולהתעכבות מענגת עליו. הנה בכל זאת 3 דוגמאות:
״היש רגע מתוק מזה? הרגע שבו פני האב,עדיין לחות, חפונות בתוך כפות ילדו הפעוט?״
״יותר ממאור עיניו נחוץ לו לאדם שיראו אותו.״
״ימי ספטמבר חלפו להם בעצלתיים, גולשים מפוטמים על משבי רוח פתאומית, נופשים על סיפונם של ערבי חג ומועד ונצמדים זה לזה לכדי רצף אחד ארוך.״
השורש ר.א.ה מופיע פעמים רבות מאוד בספר, ולא במקרה כמובן. גם סופי עצמה אומרת משפטים כמו תראה לי, או אני רואה, למרות שמבחינה ביולוגית רפואית היא כמובן לא רואה.
זוכרים את הציטוט הידוע מהספר ״הנסיך הקטן״? ״רק בלב אפשר לראות היטב, כי מה שחשוב באמת, סמוי מהעין״
שגית אמת מוכיחה דרך הדמויות את צדקתו של הנסיך הקטן, ויחד עם זאת לא נופלת במלכודות הקלישאתיות, או הכתיבה התבניתית. בכל פעם שנדמה שהכרת את הדמויות ואתה הקורא יודע מה עומד לקרות, מגיעה הפתעה.
רוצו לקרוא את הספר הנפלא הזה, ותפקחו היטב את עיני הלב שלכם.
