השיר שבחרתי השבוע לקוח מתוך ״אור פרא״ שכתבה יונה וולך, והוא מוקדש לגוף שלי. ההסבר יבוא מייד לאחר מילותיה של וולך:
״גופי היה חכם ממני
כוח הסבל שלו היה פחות משלי
הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחרי״
השיר הזה הוא תמונה הפוכה לסיסמא שכולנו אוהבים לצטט ואולי לקדש- ״נצחון הרוח ,על הגוף״
והנה באה יונה וולך ומצמידה אל כשלון הגוף את החוכמה. הוא חכם ממנה, בדיוק בשל אותה תכונה שנחשבת לכשלון, כוח הסבל הפחות שלו.
לא במקרה בחרתי בשיר הזה, בשנים האחרונות, מתוך התמודדות עם פיברומיאלגיה, עברתי ממצב של תחושה כי גופי בגד בי, דרך הכרזת מלחמה, ( די מטופש מצידי, מלחמה כזו היא מלחמה בעצמי) עד השלמה והכרת תודה לגוף. הוא חכם ממני, ולכן החוכמה הכי גדולה שלי תהיה להקשיב לו, הגוף תמיד יודע. הוא יודע מתי להאיץ ומתי להאט, או להפסיק, הוא יודע מי הם זוללי האנרגיה ומי האנשים שנכון לנו להיות בחברתם.
הגוף מדבר בשקט, אלא שמהיותו חכם מאיתנו, הוא מרגיש כאשר לא מקשיבים לו, ומגביר את קולו יותר ויותר.
אני עדיין לומדת להקשיב לו, בכל פעם יותר ויותר, כך שלא יאלץ לצעוק( האמינו לי, צעקה של הגוף היא לא עניין נעים כלל וכלל) וכמו בכל תהליך למידה, יש עליות ומורדות.
היום גם כשיש מורד, אני זוכרת – גופי חכם ממני.
סופשבוע של קשיבות, לגוף ולנפש, לכולנו.
והנה הביצוע המוזיקלי של השיר
