״מחשבה פלילית״ ספרו החדש של ג׳וזף פיינדר, כמו גם ספריו הקודמים, הוא ספר מתח, קליל, מעניין, שאינו דורש מחשבה מעמיקה. מתאים בדיוק לימי הקיץ המהבילים.
מעט על העלילה ללא ספוילר:
שמו הטוב של נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית נמצא בסכנת הכפשה, אשר עלולה להוביל לסיום הקריירה שלו וזאת על אף שאין שמץ של אמת בטענות נגדו.
על מנת לעזור לו להפריך את ההאשמות עוד בטרם יצאו לעולם נשכר החוקר הפרטי ניק הלר, מכאן מתגלגלים העניינים ואירוע רודף אירוע.
פיינדר מכיר את הנוסחה לכתיבת ספרי מתח אמריקאים מצליחים ומיישם אותה היטב גם ב ״מחשבה פלילית״ – הטובים מול הרעים, הבלבול באמצע מי באמת שייך לטובים ומי לרעים, החוקר הפרטי עם הביוגרפיה האישית החצי סודית ואפלה, הבחורה שנקלעת לסיפור בטעות והופכת להיות דמות מרכזית, העוזרת של החוקר שתמיד מוצאת טכנולוגיות מסייעות על גבול הלא חוקי, הקלות שבה משיגים נשק בארצות הברית ופה ושם תיאורי מאבק פלסטיים( אם כי לשמחתי, פחות מאשר אצל הרלן קובן)
העניין עם נוסחאות הוא שכשהן מוצלחות הן עובדות בכל פעם מחדש, ויחד עם זאת בספרים, הייתי שמחה לראות משהו שיש בו קצת טוויסט גם כשמדובר בנוסחאות. אחרת אני מוצאת את עצמי אחרי העמוד האחרון בתחושה של מי שזלל חבילת במבה גדולה לבדו ותוהה- למה בעצם עשיתי את זה?
כלומר- במהלך הקריאה נהניתי, אבל כשהוא הסתיים נשארתי עם תחושה שקצת בזבזתי את זמני, וזו סיבה נוספת לשמוח שהקיץ מתקרב לסיומו.
