״סולו״ הוא ספרה הראשון של מורן פרידמן.
אלמלא היה הדבר מצוין בגב הספר, לא היתה לי שום דרך לדעת שהספר הנהדר והבשל הזה הוא רומן ביכורים.
התאהבתי בו כבר בפיסקה הראשונה וזה המשיך כך עד המילה האחרונה ממש.
מורן פרידמן כותבת על נושאים שכבר סופרו פעמים רבות כל כך, אבל הקול שלה ייחודי וצלול.
מעט על העלילה של ״סולו״ ללא ספוילר
גילי וסול חברות מילדות. האופי שלהן שונה לחלוטין. הבתים בהן גדלו הפוכים לחלוטין.
ועדיין הן החברות הכי טובות, ברמת סימביוזה ממש.
אחרי הצבא הן טסות יחד להודו. כשהן נפרדות גיל מכירה את נדב והם מטיילים יחד.
גיל מתאהבת בו, אבל לא מספרת לסול וגם לא לנדב.
כשסול פוגשת את נדב אצל גיל הדברים מסתבכים.
הסיפור מתחיל שנים אחר כך, גיל נמצאת בשמירת הריון בבית אחרי הפלות חוזרות.
מבנה הספר
״סול״ כתוב בגוף שני. גיל כותבת/ מדברת לסול.
אבל זה לא רומן מכתבים. גם לא חד צדדי. בהתחלה תהיתי למה גיל מספרת לסול את הסיפור שלהן, כולל החלקים שידועים היטב לסול. לא אגלה לכם, מחשש ספוילר מה הסיבה, אבל לא מדובר רק בבחירה סגנונית.בהמשך הספר מתברר שיש לכך הצדקה ברורה, ואז לקראת סופו חל עוד מפנה בעלילה,ומתברר שהסיבה אפילו מוצדקת יותר מקודם.
הכתיבה של מורן פרידמן
כאמור, לא רק ש״סול״ מעניין עד סופו. זה הרבה יותר מכך-הכתיבה שלה נושאת קול ברור ובשל. הנה למשל הפיסקה הפותחת את הספר:
“היה קיץ מקולל. לא היתה לי ברירה והכיתי שורשים בספה.
חוץ מאשר לשירותים ומדי פעם להתקלח, לא קמתי בכלל.
וזה לא שלא רציתי, סולו, רציתי מאוד. אבל ד"ר שילר היה נחרץ: מנוחה בשכיבה מוחלטת. וחשבתי שאולי זה נכון, אולי אם אני לא אלך לשום מקום, הפעם גם העובר שלי יוכל להישאר. אז שקעתי בספה.”
יש עוד הרבה מאד ציטוטים נהדרים שלצערי לא אוכל להביא מבלי לספיילר.
מורן פרידמן סומכת מאד על הקורא ועל הכתיבה שלה.
אין שום הסבר מיותר. הכל מתברר מתוך הטקסט.
שם הספר מבריק!
הכוונה היא גם לכינוי חיבה של סול, וגם לצורך של גיל לקבל סולו במערכות היחסים שלה. ואני ממש נזהרת לא לגלות יותר
״סולו״ הוא ספר על מערכות יחסים שנושאות איתם מלכתחילה פוטנציאל פוגעני-
בין חברות קרובות, בין גברים ונשים, בין הורים לילדים.
זה ספר על אהבה מורכבת, על סוגים של אהבה, על אשמה והאשמה, על זיכרון והמניפולציות שלו.
נותרתי מהרהרת בשאלה מה גורם לילדה שגדלה כבת יחידה לזוג הורים תומך מכל הבחינות להרגיש תמיד פחותה דווקא מול חברתה שהחיים התעללו בה.
ובעיקר נותרתי עם געגוע לדמויות ורצון עז לקרוא את הספר הבא של מורן פרידמן
אני קראתי את הספר ב״עברית״
