כשספר ילדים משובח כמו ״ביצה של תנין״ מגיע אלי אני שמחה כפליים. שמחה ראשונה על עצם החוויה המהנה והשנייה על כך שהחוויה המהנה שהוא מספק לילדים והוריהם תגדיל מאוד את הסיכוי שאותם ילדים יאהבו ספרים.
״ביצה של תנין״ הוא ספר שירים לילדים שכתבה איילת שדה, איירה שירז פומן, ויצא בהוצאת עם עובד. ספר כמו פעם, הכתיבה בחריזה שאינה מאולצת ובשפה שאינה מתיילדת ועם זאת שומרת על משלב לשוני גבוה יותר משפת הדיבור.יש בשיריה של של שדה לא מעט הומור, ובכל השירים קיימת תכונה שאני אישית מאוד אוהבת, וקיימת למשל בשירתו של יהונתן גפן. אני מתכוונת לכך שבסוף השיר, בשורה או שתיים האחרונות מגיע אלמנט ההפתעה.למשל בשיר "נמלים" שבו לאורך השיר כולו הילדה הקטנה מחלקת פקודות רבות לנמלים, שולחת אותן לכל עברי העולם ויותר ולבסוף:
"ובסוף היא קמה ללכת,
מנערת חול משמלה כחולה
כי נמאס לה סתם לתת פקודות
לנמלים שאינן שומעות בקולה"
או בשיר ששמו כשם הספר, ובו דנה מספרת לילד שהיא נולדה מביצה של תנין , והוא יודע שהיא מדברת שטויות, ולאורך כל השיר מתוארות שטויות בלתי אפשריות וממש בסוף מתברר שהסיבה היחידה שהוא אינו מאמין לדנה היא :
"כי אם היא נולדה מביצה של תנין
אז בטוח היה לה זנב."
השירים הם על כל הדברים הפשוטים שמרתקים ילדים, כמו חיפושיות , נמלים ושבלולים, גמדים שגרים על פטריות, ואפילו על ספירה, כי מי לא מכיר את השלב הזה שבו ילד מגלה שהוא יודע לספור וסופר וסופר וסופר..
הרבה מהשירים עוסקים בדברים שיכולים להתרחש רק בדמיון ויחד עם זאת בשיר הם מציאותיים לגמרי, מאפשרים לילדים (וגם להורים שהיו פעם ילדים) לצלול בשמחה לתוך המרחבים שרק הדמיון מאפשר.
למשל שיר על שלוש מכשפות, אחת מתוקה, אחת ירוקה ואחת שלא מפסיקה לבכות, שלושתן גרות בבית של הילד יריב, והוא עושה כמיטב יכולתו לעצור את בכייה של המכשפה. האם יצליח?
האיורים של שירז פורמן הם יצירה נפלאה בפני עצמה. תראו כמה הם יפים!
בחלק גדול מהשירים הם מוסיפים לטקסט, לעתים משלימים תוכן ויוצרים סיפור שלם והזמנה לשיחה.
ואם הזכרתי הזמנה – ״ביצה של תנין״ הוא לא רק ספר שירים, הוא גם הזמנה לטיולים. טיולים ספרותיים, חלק מהשירים בספר הם למעשה תחנת מוצא בטיול כזה.
השיר על החתול גדעון יכול להוביל אל ספרה של נורית זרחי ״נמר בפיג׳מה של זהב״ ( מומלץ בחום לגילאי שלוש עד מאה ושלוש)
השיר ״הקוסם הגדול״ מאזכר את הילדה איילת , ומוביל אותנו היישר אל קדיה מולודובסקי והילדה איילת שלה. אם יש לכם ילדים בני שנתיים עד שבע ועוד לא קראתם את שיריה עם ילדיכם, זה בדיוק הזמן( מיד אחרי שתסיימו לקרוא אתם את ״ביצה של תנין״)
״רעיון של ארנב״ , מוביל אותנו היישר אל הארנב של אליסה מארץ הפלאות.
בשיר ״ בלילה בלילה״ ישנן תחנות רבות למסע- חמור עגמומי, הוא איה כמובן, שמוביל אותנו אל פו הדוב, אריה וג׳ירפה שותים מיץ פטל, שמעבירים אותנו אל ספרה הנהדר של חיה שנהב( המלצה עליו תוכלו למצוא בתחתית פוסט זה) עוד נמצא בשיר הזה ילד שטס על אווזה וזהו כמובן נילס אולגרסן וילדה עם שמשיה כחלחלה היא שוב אותה איילת, שמחזירה אותנו אל קדיה.
האהוב עלי מכל הטיולים שמאפשר ספרה של איילת שדה הוא השיר מיכאל. הנה האיור הנהדר של שירז פומן
זוכרים את מיכאל המפורסם של מרים ילן שטקליס?( ושוב- אם עוד לא הספקתם לקרוא אותו לילדיכם, מהרו לעשות זאת) ההוא שלא בא?
הנה התשובה של איילת שדה:
לסיכום- מה יכול להיות יותר כיף מילד קטן שנרדם מתחת לשמיכת הפוך, חבוק בזרועותיכם אחרי שקראתם יחד כמה שירים? רוצו להשיג את הספר הזה, הנאה מובטחת לכם ולילדיכם.
להמלצות על ספרי ילדים נוספים.
