ילדים צעירים אוהבים מאוד ספרים, רובם ממשיכים לאהוב ספרים גם בתקופת ראשית הקריאה, ואז מגיע שלב, בערך בכיתה ג׳ או ד׳( זה כמובן משתנה מילד לילד) שחווית הקריאה הופכת ממהנה למענה, לפחות בתפיסה שלהם.
הסיבות לכך רבות. בין היתר העובדה שספר הופך להיות חלק מהמשימות הלימודיות.
זה לא חייב להיות כך. ספר יכול להמשיך להיות מקור הנאה, הן לילדים והן להורים שבוחרים להצטרף לילדיהם. אני למשל המשכתי לקרוא יחד עם ילדיי עוד שנים רבות לאחר שידעו לקרוא בעצמם.
מה צריך כדי שזה יקרה?
לא אפרוש כאן את כל האג׳נדה החינוכית שלי, אבל כן אציין שהמוטו שלי הוא שקריאה חייבת להיתפס כזכות, כמתנה, ולא כעונש או ״משימה״.
לשם כך רצוי מאוד שיהיו ספרים שכיף לקרוא אותם.
הספר״13 קומות על עץ״ ( כתב אנדי גריפית אייר טרי דנטון. הוצאת כנפיים) הוא בדיוק כזה.
הוא נראה כמו״ספר לגדולים״ ללא ניקוד, רב עמודים, ובכל זאת הוא לא מאיים, וזאת מכיוון שחלק ניכר מהעמודים הם למעשה קומיקס המשתלב היטב בעלילה, וכך הילד צולח את כמות העמודים בקלות יחסית, וצובר חווית הצלחה.
חוויות הצלחה חיוניות כדי לשמר את המוטיבציה( אופס, שוב גלשתי לאג׳נדה)
אנדי וטרי גרים בבית עץ בן 13 קומות, שיש בו בריכת כרישים, מכונת מרשמלו ועוד ועוד. הם מקבלים ״דד ליין״ להגשת הספר שלהם או שיהיה עליהם לשוב ולגור בבית הקופים. האיום פועל והם ממש רוצים לכתוב ולאייר, אלא שהרפתקאות שונות ומשונות קורות להן, ואת היתר תקראו בספר.
זהו ספר מהסוג שילדים אוהבים לקרוא, ולא רק מהסיבות שמניתי קודם, אלא גם מפני שהוא מאפשר לדמיון להתפרע ומחזיר את תחושת המשחק לקריאה.
למה מבוגרים יאהבו אותו?
ראשית, כי בכל מבוגר בר מזל נשאר גם ילד.
שנית, כי הוא מאפשר להורים לספר לילדים על ג׳ימי הנדריקס, המופיע בספר, או על רואלד דאל ( כן גם הוא מוזכר) ולחפש ספרים שלו בספריה, כי אין כמו מסלולים ספרותיים להעשרת הקריאה, לדבר עם הילדים על תהליך הוצאת ספר, או על דחיינות( רק היזהרו מהרצאות , שלא לומר חפירות) וגם לשמוח על כך שבזכות התרגום שגורם לספר להיקרא כאילו נכתב במקור בעברית( על התירגום אחראית רונית רוקאס) יכירו הילדים בדרך טבעית מילים כמו אימתני, או שיגור.
המלצה שלי- תתחילו לקרוא עם הילד, ואל תתפלאו אם הוא ״ינפנף״ אתכם ויבקש לקרוא בעצמו.
