דבר כזה מזמן לא קרה לי, הגיע אלי ספר ילדים, לכאורה עוד ספר שעוסק בלידת אח צעיר, או במקרה הזה אחות צעירה, התחלתי לקרוא ומאותו הרגע בכל דקה בערך נשמעו פרצי צחוק רמים מכיווני.
תוך כדי כתיבת השורות הללו נזכרתי בעצה שמישהו פעם כתב בהקשר של כתיבה לילדים- אל תכתבו על מה שכולם כותבים, ואף הוסיף דוגמא- כמה כבר אפשר לחדש על אח חדש במשפחה?
אז הנה, אפשר ועוד איך.. עובדה, איילת פרחי סימנובסקי עשתה זאת.
הסיפור מסופר בקולה של ילדה שנולדה לה אחות קטנה, הוריה מסבירים לה שהתינוקת עוד לא יודעת לעשות כלום. אלא שהיא דווקא חושבת שלאחותה הזעירה יש הרבה מאוד כישורים וידע, למשל איך לבכות במלוא הגרון, או איך להתעורר בכל שעה עגולה. היא ניגשת לברר את העניין עם אחותה ומתברר לה שיש בית ספר לעוברים.
השילוב בין הטקסט לאיורים וההסתכלות על הדברים מזוית לא צפויה הם שגרמו לפרצי הצחוק שלי.
הנה למשל:
וזה הטקסט המלווה את האיור:
״לאחר חודש של תרגולים, מתקיים שיעור ״שינה למתקדמים״
שבו למדים העוברים להירדם רק על ידי נדנודים.
מר קישון אינו מרשה להירדם סתם כך במיטה,
אלא רק על הידיים, תוך כדי תנועה
,וכשאתם סוף סוף נרדמים, כך הוא מסביר לעוברים,
עליכם להתעורר בדיוק…כשאתכם למיטה מעבירים.״
מותק של ספר, מתאים לכל משפחה אליה עומד להצטרף אח חדש,
וגם לכל מי שמחפש מתנה דווקא לילד הגדול יותר, כולם הרי מביאים מתנות לתינוק, תהיו אתם מקוריים ותנו לאחיו הגדולים את הספר.
