"החלקיק האלוהי של הצחוק", ספר השירה של שושי קלאס, (בעריכה של טל איפרגן) הוא עונג צרוף לאוהבי השירה וההתרגשות.
אם אתם אוהבי שירה אפלה ומיוסרת , "החלקיק האלוהי של הצחוק" הוא לא בשבילכם, וזאת למרות שיש לא מעט כאב בשירים.
אין בהם אפילה, או כאב מצליף ,אלא כאב רך ענוג, ונחמה אנושית חמה ושמה אהבה.
את שירתה של שושי קלאס , גיליתי דרך הפייסבוק ובניגוד למקרים אחרים, כאן, היה ברור לי שאני רוצה לקרוא את אותם שירים שוב ושוב, ולכן רכשתי את ספרה החדש.
אם לא הייתי מכירה אותם דרך הפייסבוק היה הדבר הראשון שמושך את תשומת ליבי שם הספר- "החלקיק האלוהי של הצחוק".
שם כל כך ציורי ופואטי, מתכתב עם שם ספרו של המשורר הסופי, חאפיז, "ראיתי את אלוהים צוחק", עליו כתבתי כאן.
שם ספרה של שושי קלאס לקוח מתוך אחד השירים בספר.
עוד לפני שהתחלתי לקרוא בשירים, נתקלתי בטקסט הנפלא הבא. נדמה לי שכל כותב יזדהה איתו, וכן כל מי שמכיר מקרוב אדם כותב:
"אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁמֹר עַל
זְכוּת הִשְׁתִּיקָה
כָּל שֶׁתֹּאמַר יְהַוֶּה
פּוֹטֶנְצְיָאל
לְשִׁיר"
ראו הוזהרתם…
הבעיה היחידה עם הספר הזה, בבואי לכתוב עליו במדור "שיר לסופשבוע", היא שאין לי שום יכולת להסתפק בשיר אחד. כל שיר הוא פנינה.
השירה של שושי קלאס עמוקה, ועושה בדיוק מה שאמנות אמורה לעשות- נוגעת בנשמה. בחוויה שלי יש בשירים שלה משהו מרפא, גם כשהיא מדברת על כאב, היא מצליחה להתמיר אותו ליופי.
ועם זאת התאמצתי והצטמצמתי ובחרתי שני שירים בלבד. המלצה חמה שלי קנו לעצמכם את הספר, והניחו אותו במקום קרוב, אתם תרצו לקרוא בו יותר מפעם או פעמיים.
מורה זן
"הַיַּעַר שֶׁבַּוָּאדִי מוּל הַבַּיִת
הוּא מוֹרֶה זֵן
יֵשׁ בּוֹ שִׁנּוּי קָבוּעַ
שְׁנִינוּת
הוּמוֹר
הוּא מְעוֹרֵר מוּדָעוּת
אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לָשׁוּב וְלִצְמֹחַ
מִתּוֹךְ השרפה שֶׁכִּלְתָה
הוּא מֵשִׁיב נִנּוֹחַ
הַכֹּל אֶפְשָׁרִי
תִּרְאִי אֶת לִבֵּךְ שֶׁנִּכְוָה
תִּרְאִי אוֹתָךְ
תִּרְאִי אוֹתָךְ "
והנה השיר האחרון שבחרתי, ולא אוסיף על המילים החכמות הללו אף מילה שלי.
"הָעוֹלָם נִבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים
הָאַהֲבָה לֹא
הִיא נוֹשֵׂא מֻרְכָּב
אוֹתָהּ הִשְׁאִיר הָאֱלֹהִים
לְאַתְגֵּר אֶת הָאָדָם
לְמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו "
סופשבוע של אהבה לכולם.
ובכל זאת משפט אחד אוסיף: את העטיפה היפהפייה צילם הצלם ארנון אורבך.
