הבית לאוהבי המילה הכתובה

"מקום לקרוא לו בית"- ספרה של איריס שדמי

"מקום לקרוא לו בית"- ספרה של איריס שדמי

"מקום לקרוא לו בית" הוא ספר הביכורים של איריס שדמי.

קראתי אותו בלי יכולת לעזוב, גם כשהדמות הראשית הכעיסה אותי. גם כשחלק מהמתרחש עורר בי סלידה.

שתי סיבות לכך והן קשורות קשר הדוק זו לזו.

האחת- הוא כתוב מצוין.

והשנייה – אני מאמינה לה. ניכר כי הכותבת מכירה היטב את העולם עליו היא כותבת ואת הדמויות אותן היא מציגה.

מעט על העלילה של "מקום לקרוא לו בית" בלי ספוילר:

במקרה הזה ההימנעות מספוילר קשה במיוחד.

יובל היא אישה צעירה מאד. בת עשרים. חוזרת בתשובה. יתומה מאם.

היא מתחתנת עם יואל, אף הוא חוזר בתשובה.

השניים משתייכים לקהילת חסידים.

למעשה זה כל מה שיובל מחפשת. קהילה – "מקום לקרוא לו בית"

 גם כשהיא בטוחה שהיא הולכת בעקבות אמונה דתית חזקה, מדברת עם אלוהים אותו היא מכנה "השם" ולחלופין "אבא" היא בעצם מחפשת "מקום לקרוא לו בית"

אמה שנפטרה כשיובל הייתה נערה צעירה ממש, הייתה חוזרת בתשובה בעצמה, ויובל מחפשת מבלי דעת את הקשר אל אמה.

הספקות שלה בחיי הנישואים מתחילים סביב האמונה והדת.

בעלה הוא לא העילוי הדתי עליו חלמה. וגם לא הגבר עליו חלמה:

"הגוש השחור התקרב עוד ועוד עד שהפך מכתם שחור לחבורה של אנשים, ובמרכזה יואל.

הוא היה שעון על כתפי אביו ואבי, והיה נדמה שאם לא יתמכו בו, יתרסק על הרצפה ויתנפץ לאלפי רסיסים. לא כך שיוויתי בנפשי את הגבר שלו אנשא, ואף שהיה ברור לי שכל המחשבות האלו תפלות אל מול רצון השם, התמונה הזו של יואל מתרסק ומתפזר כמו שרשרת פנינים על הרצפה העכירה עד מאוד את רוחי ופגמה בתמונה שראיתי לנגד עיניי כשדמיינתי את הרגעים שבהם אכנס בברית הקדושה של הנישואים.

ככל שהגברים התקרבו, קיוויתי לתפנית. שמשב של כוח ואומץ יחדור ללבו של יואל. שהוא יישיר אלי מבט ויעניק לי את תחושת הביטחון והחוסן שלה ייחלתי, אך לא כך היה: ככל שהתקרב, רק הלך ונראה בעיניי שברירי יותר ויותר."

למעשה כל הרמזים להמשך נמצאים בפיסקה הזו.

עד שלב מסוים כל חטאו של יואל הוא שהוא לא מי שיובל חלמה עליו.

אחר כך העלילה מסתבכת.

מעבר לכך לא אוכל לפרט.

זהו סיפור ראשון אותו אני קוראת המוצג דרך זווית הראייה של החוזרת בתשובה.

היא מצליחה להראות את המגוון. דתיים אינם מקשה אחת. כך גם החוזרים בתשובה.

אפילו בינה ובין יואל יש הבדלים רבים גם בענייני הדת.

יובל היא דמות לא קלה לעיכול, לא פעם היא מכעיסה.

היא חושבת שהיא צדיקה, כשלמעשה היא צדקנית ושיפוטית.

אבל איריס שדמי הצליחה לגרום לי לזכור כל הזמן שלמעשה מדובר בילדה שבסך הכל מחפשת

"מקום לקרוא לו בית"

 משהו בסוף הסיפור לא הסתדר לי, אני לא יודעת לדייק מה הפריע לי, בוודאי לא מבלי לחטוא בספוילר.

ועם זאת "מקום לקרוא לו בית" הוא ספר מומלץ, כתוב היטב, מעורר חשיבה, ומוכיח שלא תמיד חייבים לאהוב את הדמות כדי לאהוב את הספר.

פוסטים באותו נושא

מעוניינים להישאר מעודכנים ?

הירשמו לניוזלטר שלי:

וקבלו מידע על מאמרים ועדכונים חדשים