"שיעורים בפיתוח קול", ספרה הרביעי של דורית רביניאן (הוצאת "עם עובד") הגיע יותר מעשור אחרי ספרה הקודם "גדר חיה"
אתחיל מהשורה התחתונה- בעיניי זהו הספר האמיץ והטוב ביותר שלה.
על העלילה של "שיעורים בפיתוח קול" ללא ספוילר:
העלילה והמבנה שלובים זה בזה, קשורים קשר אמיץ והכרחי. לכן אי אפשר להתייחס אליהם בנפרד.
הספר בנוי משני חלקים. הראשון הוא זה שיצר את הטריגר לכתיבתו של השני.
החלק הראשון הוא תקציר העלילה של רומן שגנזה רביניאן באופן מפתיע, אחרי שנים ארוכות שעבדה עליו.
זהו סיפורם של אח ואחות שהיו קרובים מאוד מילדותם. בשנים האחרונות חל נתק דרמטי בין השניים.
האחות מוזעקת אל בית החולים שם מטלטל אחיה בין חיים למוות. שם היא מואשמת כי אהבתה הייתה אסורה והיא המקור להתמוטטותו.
בחלק השני מגלה רביניאן מדוע גנזה את אותו רומן. בתוך כך מתגלה לנו סיפורה האמיתי של הסופרת ומשפחתה.
בשני חלקיו של הספר ישנה מערכת יחסים קרובה מאוד בין אח לאחות הגדולה.
שניהם עוסקים במערכות יחסים משפחתיות ובעיקר בכללים המקובלים בתוך המשפחה.
החלק הראשון אמנם כתוב כתקציר של אותו רומן בדוי, אבל רביניאן כמו רביניאן לוכדת מההתחלה ומרתקת. צבע הקול המוכר לנו מספריה הקודמים נשמע גם כאן. הנה כמה דוגמאות שהצלחתי ללקט שאינן מהוות ספוילר:
"פצע שותת של בושה." "חרדתה הכוססת" "בתי קומתיים מרועפים בגוונים חיוורים של תכלת וצהוב."
בתוך קריאת החלק הראשון שאלתי את עצמי : למה תקציר? לאן זה יתפתח? אבל גם שאלות שקשורות לעלילת הרומן המתוקצר, לדמויות וליחסים ביניהם. כשהגיע החלק השני הגיעו התשובות בהדרגה. גם הוא, אפילו יותר מאשר התקציר הבדוי מצועף ומסתורי. לרגעים לא היה לי ברור מה אמת ומה בדיה, ונהניתי ממשחק הצעיפים של גילוי והסתרה.
על מה הספר "שיעורים בפיתוח קול" ?
מתי מגיע הרגע שבו עובר הגבול ואהבה גדולה הופכת לאהבה אסורה? (לא מדובר בגילוי עריות שהרי אז התשובה פשוטה) מי קובע מהו הגבול הזה?
בשני חלקי הספר יש התבוננות פנימית אמיצה, תהייה מהו זיכרון אמיתי ומהו דמיון.
"שיעורים בפיתוח קול" הוא ספר ארס פואטי
הסיבה הראשונה היא כמובן כי הוא עוסק בסופרת ובתהליכי כתיבה של ספר.
הסיבה השנייה- ההתייחסות המרובה מאוד למילים. הן מילים כחומר גלם, הקשר הסמנטי והמורפולוגי ביניהן. והן בכוחן והשפעתן של מילים, אפילו מילים שלא נאמרות אלא רק נחשבות. רביניאן תוהה האם הכוח הזה עלול להיות מסוכן, מאגי.
סופו של הספר גאוני. רק כשקראתי אותו בפעם השנייה הבנתי מה קרה שם.
אני ממש מקווה שלא אצטרך לחכות עוד עשור עד לספרה הבא של דורית רביניאן.
לקריאת ההמלצה שלי על "גדר חיה"
