בצירוף מקרים מפתיע, הגיע אלי ספר הילדים החדש של טל ניצן, בדיוק ביום בו עלה לאוויר הפוסט הזה, על שירה ״להביט באותו ענן פעמיים״
לכאורה, פרט לכך שאת שניהם כתבה טל ניצן, אין בינהם דבר נוסף במשותף, האחד שיר למבוגרים, השני ספר ילדים. האחד עוסק בעננים, בטבע החיצוני, ובמתרחש בתוך נפש המתבונן בהם, והשני מספר את סיפורה של קניינית בלתי נלאית, שכל עיסוקה הוא קניות.
גברת עוד, עסוקה בקניות שרובן אינן נחוצות לה, ואוגרת בביתה עוד ועוד חפצים, עד הרגע שבו אינה יכולה לפתוח את דלת הבית מרוב חפצים. גברת עוד היא תוצר של תרבות הצריכה המודרנית, בה לוקים רובנו.( מודה בצער שגם אני)
תרבות הצריכה הזו היא אשלייה, אשלייה שאינה מודעת לעיתים, אם יהיה לי חפץ כזה או אחר, אהיה מאושרת, יתמלא איזשהו חלל בתוכי, כשלמעשה כל מה שאני צריכה באמת כדי למלא את הבור נמצא בתוך עצמי, וכך, כמו בשיר, גם בחצר פנימית של מוסד אני מוצאת את החופש במבט אל העננים.
כל זה למבוגרים, אבל אחרי הכל מדובר בספר ילדים, אז קבלו את הסיבות בזכותן ילדים יאהבו את הספר.
ראשית, הוא כתוב כך שהוא ממש מתנגן. ילדים מתחברים לסיפורים שיש להם מקצב שירי.
״גברת עוד״ הוא סיפור מצחיק בזכות ההגזמה שבו, ילדים אוהבים הגזמות. זה גם מרחיק את הביקורת מהם ומאפשר להתבונן בתופעה ללא התגוננות, כי הרי גם ילד שרוצה שיקנו לו עוד ועוד יבין שהגברת מגזימה, ובכך מתאפשרת שיחה שאינה הטפת מוסר כלפיו, ולמידה מתוך צחוק היא למידה טובה. מה גם שהדמות היא לא של ילד. אני מודה שלרגע חלפה במוחי המחשבה למה בחרה ניצן דווקא בדמות אשה? ואז הודיתי בכנות, רוב חובבי השופינג הן חובבות.
את הספר אייר אביאל בסיל, שאחראי על איורים נפלאים בספרי ילדים רבים, למשל ״אילו הייתי אריה״ , ״אנונימוס בלפי הגדול״ ו״ מעשייה לנר ראשון״.
כמו תמיד אצלו האיורים לא רק מלווים ומאירים את הסיפור( זה הזמן לציין שהמילה איור היא צירוף של אור וסיפור) אלא מספרים ומשלימים את הטקסט.
כך למשל החתול החמוד, שכאן מזדחל אחריה ונושא את ארנקה.
כאן הוא כבר עמוס חבילות.
וכאן הוא שוב חיית המחמד המוכרת
האיורים תורמים רבות להומור עליו כתבתי קודם.
הנה לקט מילים מתוך הספר שיתרמו להעשרה שפתית של הקורא הצעיר: למכביר, נחפזים, מהרהרת, אינספור, הודפת, נוגחת, גונחת.
ויש עוד הרבה.
הסוף המפתיע של הסיפור- לא רק שגברת עוד מבינה שהגזימה, היא מחלקת את מה שאינו זקוקה לו בנדיבות, לא זורקת או מוכרת, וחווה את שמחת הנתינה.
תראו כמה היא מרוצה כאן.
לסיכום, מותק של ספר!
נ.ב. שופינג של ספרים עדיין מותר לי, נכון?
