הספר הזה משך את תשומת ליבי עוד לפני שהגיע אלי בזכות הכריכה הנהדרת. האיור של ליאורה גרוסמן ממש מזמין להושיט את היד , למשות בעדינות את הגוזלים, לבחוש בשיער וכמובן לפתוח את הספר.
יונתן יבין כתב ספר מצחיק ומתוק על סיטואציה שמוכרת ללא מעט הורים. סירוב של הילד(לרוב ילדה) לחפוף, להסתרק, להבריש ובכלל לעשות משהו עם השיער שהופך ליער סבוך.
במציאות הסיטואציה הזו דורשת סבלנות ומאתגרת במיוחד. אני לא יכולה להבטיח לכם שהספר יפתור את העניין, אבל הוא בוודאות יוסיף חוויות מצחיקות ומקרבות.
כך נפתח הסיפור:
״היה היה פעם
(זו חצי אגדה)
שיער שתחתיו צמחה לה ילדה.
שמה היה רעמה,
כבר ברור בגלל מה:
בגלל השיער שצמח על ראשה!״
וכך כבר בהתחלה צץ ההומור שנובע מהיפוך- הילדה היא שצומחת מתחת לשיער, ואם עד כה הכיר הילד את המילה רעמה בהקשר לאריות הנה כבר מתרחב אוצר המילים שלו.
ההומור, החריזה, המקצב השירי והשפה העשירה שזורים בספר כולו, ואנחנו מלווים את הילדה רעמה החל מסירובה לטפל בשיער, דרך הבוקר בו היא מגלה לתדהמתה קן ציפורים בשיערה, ובתוכו 2 גוזלים שאבדו לאמם. רעמה כמובן לא מפקירה אותם לגורלם, היא מחליטה לפנות לעזרת המשטרה, בדרכה היא מתעלמת מתגובות השכנים ושאר עוברי אורח, עד לסוף הטוב שבו הגוזלים מתאחדים עם אמם והיא מסכימה לטפל קצת בשיערה:
״קצת תבריש וקצת תאסוף.
לא הרבה, ולא בכל ערב,
ולא בגלל מה שאמר השכן,
אבל מספיק כדי שלא יחשבו שזה קן.״
ההומור של יבין בא לידי ביטוי גם בשמות הגוזלים- צפניה וחבקוק, בשמות החנויות- ״חבל על הזמן״ היא חנות השעונים, למספרה קוראים ״מאדם לה קארה״ וחנות החיות נקראת ״הפוני העליז״. המוכר בחנות החיות, ששמו אגב, גורי, מציע לה דג זהב מכסף, תוכי אילם ופינגוין אלרגי לקור.
יבין משחק בהנאה עם השפה,( כן וקן, התרעמה רעמה) ואין כמו משחקי מילים כדי לשתול בילדים אהבה לשפה
אל הטקסט של יבין מצטרפים האיורים הנפלאים של ליאורה גרוסמן, הם לא מפרשים או מלווים את הסיפור, הם חלק אינטגרלי ממנו בדיוק כמו המילים. הם מוסיפים מידע משלהם.
תראו למשל כאן את השכונה המסודרת להחריד מול רעמה ותבינו כמה שונה היא בעינהם.
תראו כאן, אפילו שערו של הכלב אסוף.
וראו לעומת זאת את מוכר החיות, וכמה דומים השניים.
כל איור בספר הזה מזמין לשיחה, ויחד עם זאת מאפשר להנות ממנו כמות שהוא, השילוב של הכתיבה של יבין והאיורים של גרוסמן יצרו קסם של ספר.
מומלץ בחום מגילאי ארבע ומעלה
