אני אוהבת ספרי ילדים
אני אוהבת ספרים טובים
אני אוהבת ספרי ילדים שמכבדים את הילדים
אני אוהבת ספרים מתורגמים שנותנים כבוד לשפה העברית וליצירה המקורית גם יחד.
כל אלה מתקיימים בספר המקסים ״האריה של אלן״, שכתב ואייר קרוקט ג׳ונסון (מחבר הספר ״אהרון והעיפרון הסגול)
אחד הסימנים לכך שספר ילדים ממש טוב בעיניי הוא שבזמן הקריאה אני רואה בעיניי רוחי ילד מסויים שהספר יתאים לו בדיוק, אני מדמיינת את התגובה שלו ונהנית כמעט כאילו אני קוראת איתו את הספר במציאות. זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה.
אלן היא ילדה צעירה וכמו רבים אחרים בגילה היא לא רק משחקת עם אריה הצעצוע שלה, אלא גם משוחחת איתו ועוברת בקלילות מדמיון למציאות וחזרה. על המעבר הזה מדמיון למציאות שבא לילדים באופן טבעי ככוח מניע ביצירה של ג׳ונסון כתב יותם שווימר עורך הוצאת טל-מאי באחרית דבר מעניינת – ממליצה להורים/גננות/מורות לקרוא אותה.
בספר יש 12 סיפורים קצרים, בכולם הגיבורים הם אלן והאריה שלה וכולם משובבי נפש כמו יעלי המתוקה שלה אני מתכוונת להעניק את הספר הזה( היא הקהל המיידי שעלה בראשי כשקראתי)
אורך הסיפורים, גודל הפונט והיותם מנוקדים הופכת אותם מתאימים ביותר לראשית קריאה. ילדים צעירים יותר, החל מגיל ארבע יוכלו להנות מקריאה משותפת עם ההורים.
איכות נוספת של הספר היא השפה שלו. מאירה פירון עשתה עבודת תרגום מצויינת. איך אני יודעת מבלי שקראתי את המקור? ובכן- הקריאה בו קולחת בעברית, ממש כאילו נכתב בה במקור, זהו הסימן הטוב ביותר.
סימן נוסף- השמירה על האיזון בין שפה ספרותית ובין היכולת של הילדים להבין מתוך ההקשר. איזון עדין זה חייב להישמר כך שהילדים לא יהיו מתוסכלים מחד והשפה לא תהפוך יומיומית ורדודה מאידך.
הנה למשל כמה דוגמאות למילים מתוך הספר:״ עיניה נפערו בתמהון״ ״לא העליתי בדעתי״ ״תשואות רמות״
והנה דוגמא לשיקול דעת מעולה בתרגום:״לא התכוונתי לנהוג בחוסר נימוס״ הבחירה במילה לנהוג ולא במילה להתנהג מעלה את המשלב הלשוני ועדיין שומרת על יכולת הילד הצעיר להבין.
לסיכום- מורות לגיל הרך/גננות, הורים וסבים- אל תחמיצו אותו.
