כשהילדים שלי חזרו הביתה עם ערימת הציורים השבועית מהגן תמיד הייתי בדילמה.
מצד אחד- יש גבול למקומות בבית בהם אפשר לתלות ציורי ילדים, מצד שני- מה עושים עם זה? לא רוצה שיגדלו ויאשימו אותי בעובדה שלא התקבלו לבצלאל.
לשולי מלכה לא היתה בעיה כזאת. היא הסתכלה על הציורים של בנה עדן ו- כתבה ספר.
התוצאה ״ הצב המצונן״ הוא ספר ילדים מתוק ומשעשע.
ארנון הוא צב, שמתנהג כמו שילדים מתנהגים: המציאות לא מוצאת חן בעיניו והוא, כמו ילד שעוצם את עיניו וחושב שלא רואים אותו.
אם החורף עושה לו צרות הוא מתנהג כאילו קיץ עכשיו:
שותה תה קר, אוכל גלידה, מצייר לו:
״ ציורים של שמש, קיץ וים
וצבים משתזפים על החול החם״
שולי מלכה מתארת בהומור וחמימות את המצב שאנחנו מכירים כהורים- יש מציאות ויש דמיון בו הילד חי והוא ממשי לא פחות מהמציאות.
וארנון- הוא צב חכם כמו שרק ילדים יכולים להיות:
כדי לא לראות את השמים האפורים הוא שותל פרחים צבעוניים.
קראתי את הספר פעמיים וגם בפעם השנייה לא הפסקתי לחייך לאורך כל הקריאה.
החיוך שלי גדל במיוחד כאשר בסוף הספר, כאשר החורף מסתיים ( וככה זה במציאות הוא תמיד מסתיים- צריך רק לזכור את זה)
החמוד הזה בטוח שזה בזכותו:
״ יו- הו!״ בקול גדול הוא קרא,
הצלחתי להביא את הקיץ בחזרה!״
האגוצנטריות של הילדים שבטוחים שהם הגורם לכל, כל כך מתוקה פה שבאמת שכחתי לרגע שהוא צב ולא ילד.
עוד מילה על האיורים:
מאיירים של ספרי ילדים מנסים לפעמים לצייר ״כמו״ ילדים.
עדן מלכה הוא באמת ילד והאיורים שלו שובי לב, ילדותיים במובן הנעים של המילה. אני מאמינה שילדים יתחברו לספר בין היתר בזכות עובדה זאת.
לסיכום:
1-לכו לחפש את ציורי הילדים שלכם, אולי גם שם מסתתר סיפור.
2- למדו מארנון לגרש את האפור בעזרת צבעים
3- ממליצה על הספר בחום
