את יעל צבעוני אני מכירה שנים אחדות דרך הפייסבוק, וכמנחה לסדנאות כתיבה, באחת מהן אפילו השתתפתי.
לאחרונה, הכרתי אותה ככותבת.
כל כך התרגשתי והתפעלתי, עד שרציתי לשאול אותה "איפה הייתה הכותבת שבך עד עכשיו?" אלא שכשקוראים את הספר "משהו קורה לאשה", מקבלים תשובה ברורה לכך.
יעל מתארת בשירתה, תהליך מוכר עד כאב, שעובר על נשים רבות, מרגע שהיו הילדה בעלת החלומות, דרך המסע אל האימהות, ואבדן החלומות והחזרה אליהם ואל עצמן.
יעל צבעוני היא כותבת אמיצה, כזו המקיימת באדיקות את הכלל של שולמית אפפל "פחות מאמת אין טעם לכתוב", היא כותבת רגישה ומרגשת, מדויקת ונוגעת עמוק בלב.
יותר מכך, היא מנרמלת את מה שרבות מאתנו( מניחה שכולן, למעשה) עוברות בשלב זה או אחר, ולא מעזות להגיד זאת בכנות, אפילו לא לעצמנו.
בכך היא נותנת מתנה נדיבה לכולם. כן לא רק לכולן. כי גבר שיקרא זאת, ויהיה קשוב באמת, יוכל להבין מה קורה לאשה
אם יש לכם עדיין התלבטות מה לקנות כמתנה לחג, או ליום הולדת או סתם כממתנה לחברה שאתן אוהבות(רגע אחרי שקניתן לעצמכן)- ואולי לגבר רגיש במיוחד אז זה הספר
"משהו קורה לאשה"
והנה תראו איך מעגלים נסגרים ודברים מתחברים:
הסדנה בה השתתפתי אצל יעל, הייתה בהשתתפות טל ניצן, ונקראה כשם השיר המופלא של טל "את מפריעה לי לכתוב את השיר עליך"
השיר הראשון שבחרתי מתוך שיריה של יעל, מתכתב עם השיר ההוא של טל
שִׁיר
כָּל הַדֶּרֶךְ מֵהַצָּפוֹן
הַמִּלִּים הִתְקָרְבוּ
לִקְצֵה הַגָּרוֹן.
אֲנִי צְרִיכָה לִכְתֹּב שִׁיר,
הִצְהַרְתִּי לִפְנֵי שֶׁיָּצָאנוּ מֵהַמְּכוֹנִית.
אֲנִי מִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַסַּפָּה.
אַתְּ נִצְמֶדֶת אֵלַי.
מָה אַתְּ עוֹשָׂה?
כּוֹתֶבֶת.
גַּם פֹּה, גַּם פֹּה, אַתְּ מַצְבִּיעָה
עַל הָרֶוַח שֶׁנּוֹתַר בִּקְצֵה
הַשּׁוּרוֹת הַקְּצָרוֹת .
וְהַמִּלִּים שֶׁלָּךְ מְמַלְּאוֹת אֶת הַשִּׁיר כֻּלּוֹ.
בִּקַּשְׁתְּ לִלְבֹּשׁ אֶת הַשִּׂמְלָה הָאֲרֻכָּה בַּקַּיִץ
הִסְבַּרְתִּי: יֵשׁ שְׂמָלוֹת שֶׁל חֹרֶף
וְיֵשׁ שְׂמָלוֹת שֶׁל קַיִץ.
בָּכִית.
עָמַדְתִּי לוֹמַר לָךְ
שֶׁאַתְּ בְּעֶצֶם צוֹדֶקֶת –
הָעוֹנוֹת הֵן שֶׁלָּךְ.
תִּתְחַלְּפִי בִּזְמַנֵּךְ.
אַל תִּתְּנִי לְאִישׁ
לְהַחְלִיט בִּמְקוֹמֵךְ.
אֲבָל אַתְּ כְּבָר
וִתַּרְתְּ.
לִקּוּי לְבָנָה
כְּשֶׁהָיִית בְּתוֹכִי כִּסִּיתִי מִפָּנַיִךְ אֶת הָעוֹלָם.
גּוּפִי הָיָה כָּל עוֹלָמֵךְ.
אוּלַי הִנַּחְתְּ שֶׁבְּכָךְ אַתְּ מִסְתַּכֶּמֶת.
שֶׁבְּכָךְ מִסְתַּכְּמִים כֻּלָּם.
בָּקַעַתְּ מִמֶּנִּי וַעֲדַיִן בִּקַּשְׁתִּי
לְכַסּוֹת אוֹתָךְ בְּגוּפִי.
הִצְמַדְתִּי אוֹתָךְ אֵלַי
כשֶׁחָשַׁשְׁתִּי שֶׁאַתְּ רוֹאָה
קְצָת יוֹתֵר מִדַּי.
כִּסִּיתִי מִפָּנַיִךְ אֶת הָרְוָחִים
שֶׁלֹּא תּוּכְלִי לְהָבִין
וְאֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי
שֶׁלֹּא תּוּכְלִי לִרְאוֹת.
עַכְשָׁו אַתְּ גְּדֵלָה
וַאֲנִי מְכַסָּה
פָּחוֹת.
יּוֹם אֶחָד
תַּעַמְדִי וְתַגִּידִי:
אִמָּא זוּזִי
אַתְּ מַסְתִּירָה.
והנה השיר שבעיניי הוא האור, הוא הסיבה לכך שאני כותבת
אוּלַי זֶה מַסְפִּיק
כַּנִּרְאֶה לֹא יְגַלּוּ אוֹתִי לְאַחַר מוֹתִי
וְגַם בְּחַיַּי לֹא אֶהְיֶה מְפֻרְסֶמֶת
וּמִלּוֹתַי לֹא יִהְיוּ
רַבּוֹת מֶכֶר
תְּלוּיוֹת לְרַאֲוָה
עַל כָּל לֵב מְבַקֵּשׁ.
וּבְכָל זֹאת
אֲנִי קוֹרֵאת אוֹתִי עַכְשָׁו
וּמִתְגַּלָּה לִי.
"משהו קורה לאשה" הוא יצירה של כמה נשים מוכשרות, ערכה אותו מיה טבת דיין שהיא בעצמה משוררת בחסד, ועליה כתבתי כאן.
את הרקמות היפהפיות המצולמות על העטיפות, רקמה יעל כהנא. אם אתם לא מכירים אותה, אני ממליצה בחום לעקוב, אחר הרקמות שלה ולא פחות מזה, אחר הכתיבה החכמה שלה. הנה כאן
שתהיה לכולנו שנה טובה. ממש טובה.
מגיעה לנו כזו אחרי זו שתיכף מסתיימת
